אבלות לאחר אובדן חיית מחמד

שלשום הרדמתי את כלבתי האהובה לאחר 14.9 שנים, הקשר ביננו היה מאד צמוד, עברנו יחד תקופות בהן היינו רק היא ואני, עברה איתי את מחלת הסרטן שהייתה לי, ישנו יחד צמודות זו לזו, לפתע חלתה בכשל כליות והתדרדרה במהירות, בתי ואני על אף הקושי הנוראי סמנו את עצמנו בצד והחלטנו לגאול אותה מייסוריה בהמתת חסד. מאותו היום אני עם מועקה שעולה מהבטן ועד לגרון, אין לי תיאבון, מרגישה זרמים בכל הגוף, עצב ובכי בלתי נשלטים ומן תחושה שאני שוקעת, פוחדת לשקוע לדיכאון. הקושי הגדול ביותר הוא להגיע הביתה והיא איננה, תחושה של בית ריק ללא שמחת חיים. פוחדת שלא אצליח לצאת מהאבל הנוראה הזה, לא הרגשתי ככה כשאבי נפטר.

הי, גידלתי כל ימיי חיות מחמד ומכירה את הפרידות מהם. צורבות מאד. החיה היא חלק ממך. כמעט בלתי נפרד. לאחר מותם, חוויתי לפחות חצי שנה של כאב רגשי עוצמתי. זעקתי זעקות שבר ושוטטתי אבודה ברחוב מנסה ללטף חיות של אנשים אחרים. כל כך מובן. את לא הראשונה שאני שומעת ממנה שאובדן בעל חיים נחווה קשה אף ממות אדם אהוב. איתך ביגונך, מאד קשה. סוריקטה