המסע כבד.

המסע כבד ואין איפה להניח ימים קשים של מוות מרחף ואני מתבקשת בתוכי להרפות להניח ואוחזת בפחדים בדפוסים בריק ששואב הבור הזה שננטע בי פעם בעבר פוער את פיו ומבקש אותי ואני מבקשת שיחדל יום זכרון כל כך הרבה זכרונות וכל כך הרבה מוות ימים עצובים

הי אביב ילדה ומבוגרת טובה שלנו, כאן הוא מקום בו מותר לשהות בבור עם מי שמכירות בורות עמוקים כאלה ואחרים, וברגעים מסוימים מאפשרים למצוא חיבוק משותף, שאף לזמן קצר מתיר לשהות באזור הנחמה והתקווה. וישנם כאלה - הרי את תמיד נוטה להזכיר. גלים שכאלה. חלק ממי שאנחנו. אנחנו מכירות היטב אותנו על הייחוד, על הבאגים, ולעולם לא נחליף. טוב שאת, והימים, ובמיוחד אתמול, האין-מעבר בין המועדים השונים כל כך באופיים. שמרי על עצמך, יפה שלנו. חיבוק סוריקטה

כל כך דייקת בדברייך קשה לי להגיע לכאן ובכלל משהו בי לא נותן לי להגיד שבלי קשר למה שקורה במדינה אני עוברת ימים מורכבים מהרגע שהורדתי את המטפלת לכמעט כלום אני לא מאפשרת לעצמי להיעזר אני לא מרשה לעצמי להגיד שקשה מהפחד להתפרק ושלא יהיה מי שיעזור לי להיאסף מן קול כזה ששולט שמקפיא וקול שמקטין שזה כלום לעומת ... כי באמת זה כלוםודברים יעברו ויסתדרו ועדין זה כואב מורכב לי בשנה וחצי האחרונות בהמון מובנים . כואבת פיזית ונפשית בהחלט בגלים מכירה לעצמי שכל גל מגיעה בסוף לחוף קטן ורגוע תודה על המילים החכמות שלך וההזמנה לשהות כאן במקום שמכירים את הבורות . אתך בלב