אין מנוח באף מקום..........
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היי לא יודעת איפה להתחיל.. אוקטובר 7 זרק אותי לסיוטים וכל השדים שנסיתי כל כך לברוח מהם הגיעו בכל הכוח..... חזרתי לאז ואני וחלקי לא מצליחים להפריד בין אז להיום .. יש המון דמיון ואינני רוצה לפרט... מעבר לזה אחת הבנות שלי סיפרה לי שהיא מכרה את גופה(במילים עדינות)... אני לא מצליחה להחזיק את עצמי... בטיפול לא מצליחים להעזר...
הי ינשופית, מובן מאד. גם הדמיון. הקווים המשותפים. עצם קיומו של הטיפול וההתמדה בו, גם הקביעות, גם אם קיימת תחושה שאינם עוזרים - לעתים מסייעת מאד בפני עצמה. כך בעיניי. את מספרת דברים קשים מאד. עצוב ממש. איתך, סוריקטה
ינשופי אהובה מצטערת לשמוע וכל כך מבינה כמה כאב הביא איתו אוקטובר השחור לנו שהיינו שם וברגע אחד מחק שנות טיפול והחזיר אותנו לשם . . כמה כאב נוראי יש על ילדיינו על הדור הבא בתוך תופת החיים ליבי אתך באמת
הי ינשוף, אוקטובר 7 היווה שבר בכל דרך ומובן. אני תקווה שהשבר יתאחה ויקום ממנו משהו טוב. את ממשיכה ומתמידה בטיפול - וזה חשוב. בטח אל מול טלטלות כמו שסיפרת. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
