עד מתי ---צב 8 (לא טעות בכתיב )
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אין חוק לצו שמונה אין דין אין דיין יש מי שבמיאמי בבריכה טובל ויש מי שכאן בביצת עזה טובל עוד כמה סבבים צו שמונה כמו צב זוחל איך אפשר לסרב הוא מסביר יודע שהמחיר שהוא ישלם גבוה מנשוא . הרס משפחתו אבל המחיר שלנטוש את חבריו מפחיד יותר כואב יותר ואני רוצה קצת מנוחה קצת שקט קצת שמחה אמיתית מהלב עוד סבב מהיום להיום את אף אחד במדינה הזאת לא מעניין החיים של האחר אני לא עומדת בזה יותר
הי אביב, והפעם, במכוון, לא שיניתי את הכותרת היפה שנתת. והשארתי לה את כבודה. מבינה אותך מאד. ובכל זאת אוסיף - במדינה הזאת יש גם אותי, וגם חבריי וידידיי, וכולנו אנשים מאד סביבתיים. תורמים. מיעוט ככל שנהיה. לא אפחד. אל אלו נחבור, נזמין, על אף שההם שם למעלה משתינים עלינו בקשת, או, נהנים מהבואש של המכתזית. מההרס. מהמוות. אש המלחמה. רומסים. מבטלים. |צרחה| איתך, סוריקטה
עצוב, צודקת.. התחושות קשות. לומר שלאף אחד במדינה לא מעניין החיים של האחר זאת הכללה אבל מאמינה שאת מתכוונת לממשלה הנוראית הזאת. לא רואים סוף לצערי כן, זה מוביל ליאוש, נכון, אבל התקווה שיהיה טוב עדיין חיה וקיימת . יש פה הרבה אנשים שלהם כן אכפת.. לי כואב מוות לשוא של אלו שקבלו צו 8 ונלחמים. והסדירים..לא רוצה להיות אמא שהילד שלה ילחם לשווא(וכן פוחדת). לכן חייבים תקווה, להאמין לאנשים שלהם אכפת.
הי אביב, דווקא יש המון המון גילויי סולידריות ואחריות הדדית. לצערי - זה לא כולל את המנהיגים, אלא זה למרות ההנהגה הכושלת וההרסנית. ולגבי השיוויון בנטל ובהקרבה - מסכים איתך. יש מקום לשיפור, ורק שכבות מסויימות נושאות את האלונקה. אבל אולי גם זה ישתנה? אודי