הצירוף הזה

הי חברות ואודי, נדמה לי, או שאיני זוכרת, שאיני נוטה להשתמש בצירוף המילים 'אני עייפה'. ואולי לא רשמתי זאת אף פעם כאן, או לא אמרתי. מסתירה על פי רוב את החולשות או המגבלות הללו. כשעבדתי מאד קשה עד לא מזמן נגמר לי הכוח, ומעבר לחזרה הביתה כמעט ולא הוספתי לעשות דברים וגם סופי השבוע היו מחוקים. עכשיו הקלתי על עצמי (אבל ההכנסה פחותה מאד) בגלל הכאבים ויצרתי זמן מנוחה יחסית. לא בדיוק ימים לחופש כל השנה וחצי האחרונות. חזרתי לעבוד ממש בקטנה, ובשנה הבאה כנראה שאשוב בהיקף גדול יותר, אבל לא משרה מלאה פלוס שעות נוספות וכמה ילדים ביחד בפעילות מתמדת ללא מנוחה שלי. זה היה כיף, אבל גם מתיש. אתמול ושלשום בצעתי עבודות פיזיות, שכבר אולי קצת גדולות עליי היות שקרוב לשנתיים אני שרויה בכאבים גופניים. בצהרי אתמול עצרתי והתיישבתי. אפילו מעט רבצתי. וואי, כמה לא פשוט לי לומר את זה. ובלילה - השינה עם כל העזרים בעייתית, כנראה שיש קול סוג של נאצי שאומר שאסור. וגם פרשנויות נוספות. וחוצמזה מרגישה נענשת (מוכר), ולכן 'רודים' בי להוציא את הנשמה (גם) בעבודה. דן תורן הלך לעולמו וזה עצוב מאד מאד. עוד ראיתי אותו מופיע בעצרת למען בריאות הנפש ודמוקרטיה. סוריקטה

סוריקטה יקרה אצלי המונח שגור ביותר מול עייפות הגוף ועייפות הנפש אין רע בלהיות עייפה והגמד הזה שלוחש אתם כבר מכירים שנים , זה טוב שאת משנה את הפזמון ומקשיבה לו פחות .. זה טוב ומותר לנוח . מצרפת כאן את מילותיה הנפלאות של וולך .. לי הם מרגישות מדויקות כל כך גופי היה חכם ממני כוח הסבל שלו היה פחות משלי הוא אמר די כשאני אמרתי עוד גופי גופי הפסיק כשאני עוד המשכתי (ואני עוד המשכתי) גופי לא יכל כשל ואני קמתי ונאלצתי ללכת וגופי אחרי