תודה לכולם ...

מבינה שהבאתי לכאן מילים כואבות מנותקות אולי גם מבלבלות .. שגרמו לכולכם להתמקד בשורה שלאף אחד לא אכפת , ברור שיש מי שאכפת לו .. ויחד עם זאת כאמא שהבן שלה ביה 170 יום בלחימה תחלקו לחודשים .. ובקושי היה בבית ארבעים יום ..שבהם הוא היה צריך להתרגל מחדש לבית למשפחה לעבודה לחיים רגע להשאיר את הלוחם מאחור ... ויש ציפייה מכולם ( כן אנחנו מבינים אבל ...כי תמיד למטבע כמה צדדים וגם הם צודקים) ואז מהיום להיום שוב לחודשיים , שוב שישים יום להיעלם ,שוב להיות במוד לחימה במוד של מפקד .. אני באמת לא יכולה וזה לא המקום להרחיב ואני באה מהאישי הכואב הפרטי ולא הציבורי .. כשאני יודעת שגם לבניי האחרים מחכה עוד סבבים ... הבעיה בנשיאת הנטל היא לא רק החרדים .. יש בעיה רצינית הרבה יותר !!!! כשבניי התגייסו לא חשבתי כאם לכוון למקום שיעזור להם באזרחות חינוך כזה של פעם ציוני אמיתי כזה שיודע שאין לי ארץ אחרת ואין מישהו אחר שילחם עלייה ... לא חושבת שטעיתי אבל בהחלט לא לקחתי בחשבון את המסע הכבד הזה כאם .. למרות שבאתי מבית ששילם מחירים כבדים מנשוא .. אז שוב מבינה שיש מי שאכפת לו כאן ובכלל .. לי אישית כבד , אין מקום לנשימה ואין רווח בנשמה . ובעיקר אני באמת דואגת . תודה על המקום הזה שמאפשר , שיהיה שבוע טוב וחיובי עד כמה שניתן .

קשה כשילד נמצא בתקופה הזו בלחימה..מובן כל כך. ברור שבאישי וגם בכללי. המצב גרוע לצערינו.הדאגות גדולות...נקווה לטוב. נורא קשה כשמרגישים שלא כולם נושאים בנטל..אכן לא כולם ולא רק חרדים.

אביב יקירתי, מה אומר מעבר להסכמה והנהון. מצטערת גם אני שהתלבשתי על האפחד הזה. מבינה אותך. חונק ומרסק. והעייפות (מהעץ למטה) היא יותר מידי וגם ככל שהגיל חולף ההתאוששות חלקית ומשכה מתארך. תודה על השיר. אלו מילים. איתך, סוריקטה