אכן עוד מעט שבועות....

התחילו לי שוב כאבי גב...אולי התחלתי להתחבר אל עצמי. עדיף מכאבים שנעלמו פתאום בזמן ההיפומניה- היה מפחידדדד. האם תחזור? האם זו הייתה אפיזודה בודדת? אין לכך תשובה... מה גרם לזה? כנראה סוג של חרדה איומה. הייתה הזדהות יתר שלי עם אמא כל הגוף כאב ואז היא מתה ומשהו בי התחרפן. בקיצור מנסה להבין. לא מסוגלת לפתוח את מה שהיה בשבעה, בפגישה שעברה היא ניסתה לשאול ואני כזה די ברחתי, עכשיו אני מבינה שדי ברחתי בלתת תשובה על רגשותיי. ועכשיו אני חושבת על זה והגב כואב- האם יש,קשר? גופנפש כזה..אולי. ככל שהזמן מתקרב לגיוס של הבן הצעיר אני ד ילחוצה. האם גם זה קשור? הכל קשור כנראה...שמחה קטנה הייתה בחזרתם של החטופים במבצע מדהים אבל עדיין המצב די רע. ומצבי? משתנה מיום ליום..מצבי רוח משתנים ויותר עצבנית החום מחרפן..וגיל מעבר? כבר לא יודעת. הכל יחד.. שיהיה חג שבועות שמח. וטעים ;) (השמנתי המון ולא ממש אכפת לי כרגע..לא פנויה לזה.)

הי מיכל, נראה שתשובתי תופיע רק בעוד מספר ימים. על כל פנים רציתי לשתף שגם לי אמר רופא ממרפאת כאב שהם ממקור רגשי ולכן (גם אם ציער והכעיס אותי לשמוע) לא ייתן לי שום טיפול וחזרתי עם זה לרופא הנפש שלי. רופא הנפש אמר שאכן ייתכנו כאבים מאד עזים שהם מסיבות רגשיות. במקרה שלי - ככל הנראה מוות של אבא. וכבר שנתיים חלפו מאז. דווקא אצלי אומר, שהכאבים שוככים כאשר להרגשתי והבנתי כן יש חיבור בין הגוף לנפש. כלומר, אז אני גם מפעילה אותו יותר בקשב. קרי, לתרגילים שממליצים עליהם יש פוטנציאל לסייע יותר כאשר קיים החיבור. כאשר אולי יש יותר מוכנות להשתמש בדברים מבחוץ ולהיעזר בהם. יש גם 'שכחה' מהכאב כאשר אני מרותקת מאד למשהו. גם את זה, אגב, אמר לי הרופא. ההיפו מניה אולי מקבילה לכך באופן מסוים, רק שהיא אולי 'יותר מידי'. וגיל המעבר - אני אישית מטפלת גם בזה. חלק מהנשים שמותר להן בוחרות בטיפול הורמונלי, שגם לו יש מחיר. ואיך אמרנו פה - ניהול סיכונים... מיכלי - אצלך עדיין ממש ממש טרי כל האובדן וההלם ואולי נעזוב את הניתוחים, נקשיב לרגשות ונניח להם. נכבד אותם כפי שהם. נרשה לעצמנו להיות מוגבלים וחלשים. באהבה, סוריקטה