שוב אבדנו ילד יקר במלחמה הארורה.... ..

חבר של הבן שלי נפל בעזה, אני הייתי גננת של אחותו. משפחה חזקה- איך איך יש אמהות לביאות כאלה???? אודי, עד מתי???? הייתי בהלוויה עם 2 מבניי. ואחר כך שוב הולכים לנחם....דיייי. נורא לאבד חבר בגיל 20. זה מעורר אצלי את מלחמת לבנון המתמשכת כשנפלו מהשכבה שלי.. ..עכשיו בניי חווים ביתר שאת מלחמה כזו....מה אומרים להם???? הבן הצעיר מתקרב לגיוס ואיך לא אהיה חרדה??? איך??יש לך עצה איך להתנהל מול הצעיר שמתגייס? לא אומרת לו כלום על חרדה שלי.. ....

הי מיכל, עצוב עצוב לשמוע. וכולנו בחרדות ברמה גבוהה וגם פחדים - זה המצב. לצערי, יש סיבה טובה לזה. ואנשים חולים. ואנשים מתים. עצוב ממש :-( איתך, סוריקטה