אולי מקומי כאן איתכם...

מיכל, שירה, אביב, סוריקטה, חטולית, במבי, אודי, ואם יש עוד מישהו ששכחתי.. :) כבר תקופה גדולה שאני רוצה לרשום כאן... לשתף... אבל נמנעתי מלעשות זאת. אולי הרגשתי שזה לא בשבילי, שאני יכולה להסתדר בלי... כל פעם הייתי נכנסת לאתר, מתלבטת אם לרשום... בסוף לא רושמת, אבל כן עוקבת וקוראת את הפורום, משהו כמו שנה.. כבר הספקתי לקרוא כאן הרבה ולהכיר אתכן כאילו אני גם משתתפת כאן. בעלי מאז ומתמיד היה עוזר לי להתמודד, להתגבר על הפחדים, הקשיים... עכשיו לצערי המצב השתנה ואין לי תמיד למי לפרוק.. אתמול הייתי במצוקה כ"כ גדולה.. שלא ישנתי רוב הלילה.. לא יודעת איך להתגבר ומה לעשות, מאשימה רק את עצמי.. אולי מקומי כאן אתכם. ממני, ברבורית

הי ברבורית, אנחנו נוטים להסתקרן גם בבחירת הכינויים :-) ברוכה תהיי. אם תרצי לספר עוד או לפרט - אנחנו אוזן. שותפות ותרומה הדדית מבורכות כאן אצלנו. האם את נעזרת בטיפול נפשי מקצועי? כל הכבוד על האומץ. גם לי בשעתו לקח הרבה מאד זמן להצטרף לקבוצה, לקהילה. ברוכה הבאה, סוריקטה

היי סוריקטה בעלי תמיד שימש ה"פסיכולוג" שלי, למרות שלא למד את זה, הוא די טוב בזה. אז אני נעזרת בו, מאז שהתחתנו הוא לקח את התפקיד הזה. אבל הוא גם חושב שכדאי שאתחיל ללכת לטיפול דרך הקופה, אולי יעזור יותר, להתמודד עם חרדות וכו'... אני רוצה לעשות את זה אבל מתביישת. כי כשאחכה שם בתור, אנשים בטח יסתכלו עלי, וזה מביך...