מרחב נשימה

כמו שכתבתי כבר , חוויתי אבדן כואב מוצאת את עצמי במצב הזוי שאין לי מרחב לדבר את האבדן הזה מרגישה שהסביבה שלי שבעה מלשמוע וזה באמת לא שייך אליהם אמרתי היום למישהי שהרכבת עברה ורק אני בתחנה נשארתי מאחור.. זה טלטל אותי מקצועית , מרגישה אבודה , מלאה ברגשות קשים מול עצמי גם עם ההגיון יודע אחרת .. אני כותבת הרבה ופוחדת לחשוף יותר מידי כדי להשאר מקצועית ואתית ויחד עם זאת מרגישה שצריכה לצעוק את זה לעולם כואב לי עצוב לי אני מתגעגעת אני כועסת ואני מבינה סליחה שאני ככה .. צועקת בלי קול עם הרבה מילים

אביב יקרה שומעת את הצעקה השקטה בקול רם... שומעת את הכאב והאובדן...שומעת את החוסר אונים.. שומעת... איתך אביב יקרה

תודה על המקום ומרחב הנשימה