יש ילדים/חיילים שבאים עם מוטיבציה בשמיים...

ויש כאלה שרואים שליחות יש כאלה עם רעל בעיניים ויש שרוצים להוכיח עצימות אבל שלי צנוע ומתוק הרבה רוך וענווה סובל בשקט וקשה לו ואני מרחוק בו מביטה לעזור לא יכולה. הוא צריך ללמוד/להתחשל כך נאמר לי אך הוא עדיין ילדי הקטן תמיד יהיה ואני אצטרך להגמל מהפינוק שנתתי לו, ממעט אחריות כי כעת הוא אחראי על חיים של אחרים ועל חיו של עצמו, וקשה לו מה אומרים אודי? מה אומרים ואיך תומכים? עד מתי נגדל ילדים צעירים ללוחמים נועזים? קשה ועצוב שכך... קשה לו ולפעמים הוא נשבר בטלפון ולי נשבר הלב שילד בין לילה לגבר הופך...

איתך בלב מיכל יקרה, גם אני גייסתי בן לפני כמה חודשים, וכל כך מבינה. שלך שירה