סוריקטה אהובה

קראתי אותך שם למטה האמת אין לי מילים מנחמות שולחת כוחות כי אין לנו ברירה אחרת אלה להחזיק מעמד בתוך הסופה הזאת והדאגות כל כך מחכה לסוף כבר , אנחנו בתוך זה כבר יותר מידי זמן . מקווה יחד אתך לטוב

הי אהובה, לפעמים ישנה שתיקה ואין הרבה מילים. לפעמים השתיקה היא מסיבות טובות. אם בעבר השתיקה המטורפת שלי הייתה רוויית כעס, ורק כעס, היום, לעתים, יש בה כדי לנשום אוויר, או לנוח ואפילו לשביב שנייה. המצב במדינה יצר, בין השאר ולהרגשתי, מעין תחושה של אובדן המשמעות העמוקה של מילים על הקשריהן וזה נורא. מצחיק, אפרופו אוויר, כי עכשיו ירדתי לנקות טונות של אבק מאיזה מקום עלום בבניין והגבתי יפה לכל הקרדיות או מה שלא יהיה. אז הלכתי לנשום אדי תמצית אקליפטוס. ושיבוא הסתיו כבר. האמת, ממש בימים האחרונים מרגישה אותו דרך הרוח השונה, אופן הצמיחה של העצים והעלים והיצורים. מרגישה ממש. עוד שלושה שבועות רשמית סתיו וסביבו תקופת השינויים גדולה מאד יחסית. התקווה מתה אחרונה, סוריקטה