ערעור יציבות מפחיד ומאיים...אכן
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי, מבינה את ברבורית לגבי הרגישות. גם אני כזאת. אמנם עם השנים קצת פחות.. אבל אספר על מקרה שקרה לי היום וישר פגע בי. אמא יחידנית חרדתית כנראה מאוד, שהילד קבל מכה והתקשרתי להגיד לה, והיא עשתה מזה כאילו שלא משגיחים ושאנחנו לא "משתלטות על הילדים" כאילו ילד זה משהו שצריך להשתלט עליו.. (לא אוהבת את הביטוי הזה)..בכל מקרה הבנתי שהיא לא רצתה שהוא יהיה בגן הזה בגלל ילד אחר שנמצא בגן..והחליטה שהילד עצוב בגן מה שאינו נכון - רק התחלנו ... ונאמר שזה שלה..היא כזו חרדתית או לא יודעת מה... אבל מי שעמד מולה והיא ערערה אותו והעליבה זה אני. אז תשאל למה זה פגע בי? למה אני לוקחת כל כך קשה? כי אני יודעת שאני גננת טובה! שמשגיחה ודברים קורים! יודעת שהורים ישר פונים לעירייה/פיקוח ואפרופו מערכות הן לא תמיד לטובתנו, להפך על פי רוב מקשיבים להורה... אז כמובן שידעתי את היועצת והפיקוח שידעו! ולהקדים תרופה למכה...בכל זאת למה אני לוקחת ללב??? למה זה מפריע ומערער אותי? למה אני פוחדת? ממה??? לא יודעת לענות. איך מפתחים חוסן? כמעט 30 שנה במערכת ועדיין הורים יכולים לערער ולפגוע בי! ובתקופה האחרונה סף הרגש גבוה יותר...שגם זה כנראה לא יתייצב לגמרי למרות שעבר כבר הרבה זמן.... יכולים 34 הורים להיות מרוצים מאוד ומספיק הורה אחד לערער...מבאס. למה???? אני כמו ילדה קטנה וטיפשה שלא פתחה עמוד שדרה ..
הי מיכל, מן הידועות היא שגם אם יש 99 מרוצים ואחד לא מרוצה - הוא זה שיבלוט לעין... זה מבאס ומציק. אני חושב שכשלומדים להתייחס לדברים על פי 'דרך האמצע' (בודהיזם) או בצורה טובה דיה (ויניקוט) או לוותר על המשאלה לטוב מוחלט או שכולם כולם יהיו מרוצים (קליין) - זה נהיה יותר קל. וזה נכון שגם התקופה הזו, האישית והכללית, לא מסייעת... אודי
וואי אני ממש מבינה אותך מיכלי, לדעתי באמת מה שמפריע זה שאנשים אחרים משדרים לנו ש"אנחנו לא מספיק טובות". גם אצלי הילדה נפלה כמה פעמים, (בפעם הראשונה זה היה כשהיתה בת שבועיים) וממש פחדתי ליידע את המשפחה שלא יכעסו עלי ויערערו לי את הביטחון, ולא מזמן כשהיא זחלה בבית היא הכניסה מסמר לפה (שלא יודעת מאיפה הוא הגיע) אבל תפסתי את זה בזמן, ולא אמרתי להורים שלי כי הם ישתגעו... פשוט ילדים זה משהו שממש קשה לצפות, במיוחד (!!) אצלך בגן שזה כמות גדולה של ילדים שאי אפשר לפקח על כל אחד באופן פרטני. אני לא מבינה איך ההורים מצפים שלא יקרה משהו לילדים בכלל.. ובטוחה שאם היית צריכה להשגיח רק על אחד כמוני - לא היה קורה לך מה שקרה לי, את נשמעת ממש אחראית עם ניסיון :)
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
