שיתוף "בטעות"........

לבעלי יש קורקינט חשמלי, ואתמול המפתח הקטן של הקורקינט נעלם. חיפשנו שעות, הפכנו הכל, ולא מצאנו. העניין הוא שאתמול בדיוק הקטנה שלי השתעלה שיעול לא רגיל במהלך הערב, אבל זה עבר לה מהר. בכל זאת, בגלל שלא מצאנו את המפתח, בעלי חשד שאולי היא בלעה אותו איכשהו. אז הלכנו לטרם, עשו לה רנטגן, ולא היה כלום. והיום... אני כהרגלי משתפת את חמותי מה היה אתמול, סתם כשיתוף. והיא ישר צעקה עלי "אוי ואבוי אני לא מאמינה איך עשיתם לה רנטגן?! זה לא בריא!" וכו' - לא אלאה אתכם... אמרתי לה שיותר אני לא מספרת לה כלום... ואם המפתח באמת היה אצלה בבטן? היה חייב לבדוק את החשד הזה. אפילו הרופאים אמרו שצריך. קיצור.. מעצבן. זה הורס לי את המצב רוח שהיא מוציאה את התסכולים שלה עלי. היא כתגובה אמרה לי שהיא לא כועסת, אלא דואגת.. ושאני צריכה לספר לה כי אין בינינו סודות. היא באמת טובה ועוזרת לנו. תמיד שהיא באה לבקר היא עוזרת לי בבית והכל... אבל בנושא של לשתף אותה - אני כבר לא יודעת מה לעשות.. כי אני אומרת לעצמי, מה יוצא לי מזה שאני מספרת לה דברים? סתם הורס לי את המצב רוח. אפילו כשאנחנו רוצים ללכת לבלות היא אומרת לנו לא לצאת כי ככה וככה וככה.. אז הפסקנו לספר לה לפני שאנחנו יוצאים (רק אחרי שסיימנו את הבילוי וחזרנו הביתה - אנחנו מספרים) אני כבר לא יודעת מה כן לספר, מה לא לספר (זה לא רק דברים שליליים, איכשהו אם משהו לא מוצא חן בעיניה מסיבות לא ידועות - היא יכולה להתרגז, גם אם זה לא משהו שבעייתי בעיניי) ואני כבר לא יכולה לצפות את התגובות שלה... נראה לי שעדיף לספר פשוט כמה שפחות. רק דברים רגילים שגרתיים ותו לא. חבל שהיא לא מאפשרת לנו פתיחות. מה אתם הייתם עושים? משתפים? לא משתפים? מה משתפים?