להתפעל מילדים זה בסיסי..........

אודי, בפגישה...עלה משהו כזה... כנראה הייתי ילדה שלא היה מי שיתפעל ממני או שיעודד ..היום יש מי שיתפעל אבל מבחוץ וזה לא חודר... שוב....מרגישה חסר כל הזמן..ריקה כזו. חסרה. מסיפורי הילדות היא אמרה שהייתה הזנחה, הזנחה רגשית. ההיפומניה כאילו ערערה הכל וחזרתי לחוסר ביטחון, להרגשה של לא שווה כלום, לא טובה בכלום. ובעצם אני כלום...זה לא נכון יודעת אבל לא מפנימה..לא חודר... לא אכפת לי שיזרקו טילים עליי ולא אכנס למרחב מוגן..כזה...כמובן שבעבודה כן ויש אחריות..אבל פתאום לא אכפת לי מעצמי שוב...חבל.

הי מיכל, לפעמים מתפעלים ממה שקל והולך בקלות ופחות שמים לב ועובדים על חיזוק האזורים החלשים שמצריכים תגובות של הורה טוב במיוחד. ושם לעתים מוזנח ממש וחסר. שם יש עיוורון ותחושת שקיפות. "הי! תראו אותי!" ובמקביל ובהמשך אנחנו עצמנו שותפים להסתרה. אהבתי את הניסוח של אודי - אזורי העצמי שהוזנחו. מכירה את ההרגשה שתיארת. Take Care סוריקטה

וואי מיכלי, גם לי היה מקרה דומה לשלך לפי מה שאני מבינה, הרגשתי שלא היתה לי אמא, ואבא היה כל הזמן בעבודה, הוא היחידי שרצה בי באמת. אבל את יודעת, זה שאת עובדת בגן זה בעצם התיקון של מה שעשו לך. תתפעלי מהם ותעודדי אותם בגן, זה באמת מאוד חשוב (אני בעצמי לומדת חינוך ילדים כדי לתקן מה שעשו לי) תעשי את זה הרבה, אי בטוחה שזה יעזור לך להרגשה האישית. ברגע שתרגישי שהילדים צריכים אותך ואוהבים אותך שם, תרגישי שווה ומלאה.

תודה יקרה...אני כבר כמעט 30 שנה גננת :) כן הם ממלאים את ליבי באהבה. סוג של תיקון. מסובך הנושא המשפחתי שלי... מאוד.