אודי וכולכם הי..

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

25/09/2024 | 21:04 | מאת: .במבי פצוע..

אודי הי, קוראת ולא כותבת.. עייפה. .מאוד.. מאוד.. העולם בחוץ השתגע ,יצא מחוסר איזון באופן קיצוני.. 'מזרח תיכון חדש' :((( ובעולמי..?? עצוב.. עצוב.. עצוב מאוד מאוד מאוד בטלוויזיה בין הזוועות מראים פרסומות ובהן מדברים ומראים קניות לראש השנה.. השנה בראש השנה אני (אולי, על פניו) אהיה פה ובן זוגי באדמה... בני יגיע לחג וזה מוזר.. נחתוך תפוח, נטבול בדבש ו..??? ואיפה בן זוגי? אתה יודע שבמרכז הסלון עדיין תלויים על הכיסא המכנסיים, החולצה התכולה שלו ומעיל היוניקלו הכחול שלו. לא מסוגלת לגעת בהם . כך ישנה איזו אשליה שהוא בבית בחדר השני. ואתה אודי ? מה שלומך? שומע אזעקות רבות ? פיצוצים? בית החולים שלך עובד במתכונת חרום.. אתה נמצא כל היום בקומות חניונים וכאלו ? איזו תקופה מוטרפת.. שמעת על הליקון ? בית ספר לכתיבה יוצרת שמלמדים שם משוררים מעניינים.. ביניהם אגי משעול ועוד .. נרשמתי לסדנה שתתקיים בזום ..כבר מחכה.. יתחיל כנראה בנובמבר. בחודש יום הולדתי.. לפני יומיים נסעתי לבית החולים בכדי לעשות M.R.I בדרך נזכרתי שבבית חולים זה בן זוגי נפטר בפברואר השנה מסרטן לבלב ואני קיבלתי כימותרפיה מצילת חיים.. בדרך לבית החולים ראיתי עצי רימונים מלאים ברימונים אדומים גדולים ועסיסיים וכן מס' עצי זיתים. חיפשתי בעיניים.. רציתי למצוא גם חצבים אבל לא מצאתי.. אני אוהבת את הסתיו .יש בו משהו של התכנסות פנימה.. העננים האפורים בבקרים ובערבים כמו לוחשים סודות עתיקים.. האדמה כמו פוערת פה, שפתיים סדוקות, מתחננת לטיפת חיים שתרווה את צימאונה.. ורק החצבים מתמהמהים להגיע.. לא רואה אותם.. לא רואה את גוום הזקוף.. ואני ? גווי כפוף? אולי לאחר המשא הכבד של החגים גווי יתיישר ? מאחלת לך אודי יקר ואהוב ולכולכן שצועדות איתי כבר משנת 2009 ברכות בנאליות שכל כך יקרות סתם פשוט מאחלת לכם שנה טובה ,מבורכת ומתוקה. בריאות טובה לכולם!!! שהחטופים כבר יחזרו ובחיים!!! שנה של שפיות העולם. מאחלת שהאיזון יחזור לעולם שלכם, במבי

26/09/2024 | 19:46 | מאת: אורטל. ב י

במבי כל כך כאב וחסר אני מאמינה שמי שהלך ממני עדיין איתי בלב. זה לא מוריד מהכאב... וזה כל כך יפה שאת ממשיכה לראות את הטוב שיש בעולם חיבוק...

26/09/2024 | 19:47 | מאת: מיכל...

אתחיל באמן לכל הברכות שלך.וטוב לשמוע ממך מדי פעם...וואו מ2009 התחלנו פה כמעט יחד, ואז החל מסעי בטיפול במקביל, אמא שלי נפטרה בסמוך לפטירת בן זוגך- עצוב ממש. את יכולה לספר מעט על הזוגיות הזו? על טיב היחסים שהיו? עליו? נשמע רחוק/קרוב כזה...מסובך? יש חצבים עכשיו, מעניין שלא נתקלת בהם. גם רימונים וזיתים יש :)רוחות סתיו אכן נושבות..וגשם ראשון כבר ירד והיה נעים ונקי אחריו..מקווה שיהיה לך טוב בסדנאת הכתיבה, מעניין שמבחינתי כתיבה היא אישית מאוד איני מוכנה לשתף ככה סתם או לכתוב לפי הגדרה ברורה ואיני מסוגלת לחוג כזה.. ועוד יותר מעניין שציירתי בזמן המניה הזאת, היה דחף לציור.. והמטפלת הייתה ממש מופתעת מהציורים ואמרה שיש לי ממש כישרון לזה..מוזר מעולם לא חשבתי כך..ציירתי לצרכי הגן. כל מה שקשור באמנות אצלי הוא כולו רגש וחוג כאילו לא נוגע בי...מקווה שתפיקי את המירב מהסדנא. ומקווה שהחג יעבור בנעימים עם הבן. חג שמח

הי במבי, אני ראיתי חצבים, הם כאן, אולי קצת נחבאים אבל בהחלט כאן. בית החולים שלי ממוקלט כבר שנה, ואנו בשגרת חירום ובמצב מלחמה כבר המון זמן. אני שומע 'בומים' על בסיס יומי וכבר יודע לנחש מה זה מה... את מתארת חוויות קשות מחד, של אובדן, ומאידך של הצלת חיים. אני מקווה שגווך יתישר ומאמין בכל ליבי שהאיזון יחזור. ככה זה. תנודות מטוטלת קיצוניות ובסוף מגיע האיזון. אודי

27/09/2024 | 01:49 | מאת: אורטל. ב י

אודי, אתה לא מפחד?

29/09/2024 | 17:25 | מאת: סוריקטה

הי במבי, רק אומרת שגם אני ראיתי חצבים. החבריה הירוקים בשכונתנו (אנשים שאני מכירה אישית) דאגו שיהיו בסביבתנו, והחצבים לגמרי פה. סוריקטה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית