שבוע

הי אנשים, מעדכנת שהסרטן ניצח את הבחור החולה, שליוויתי ברמה היומיומית בשנים האחרונות. איש שהיה חולה קשה עוד משנות השלושים שלו. הוא 'נעלם לי' לפני יומיים, ביתו הפתוח נסגר. התהליך הראה כיוון גרוע במיוחד שהתממש לבסוף. הבחור, הכי לוחם שראיתי, מת. לא באמת נפרדנו. בום. הוא היה אחד האנשים המוכשרים והתורמים לקהילה. תורמים מאד. אין לו דור המשך במובן הביולוגי, אבל כן בני נוער רבים שהשקיע רבות בהשכלתם והתקדמותם. אוף. צרחה פנימית. סוריקטה

עצוב לקרוא על פרידתו מהעולם וממך פרידות תמיד כואבות ולא תמיד יש זמן להפרד את עשית מעל ומעבר לבחור עכשיו יקרה הגיע הזמן לטפל בכאבייך לטפל בך הוא היה שמח אם היה יודע שאת דואגת לעצמך אתך בלב אביב

הי אביב, כמה טוב שבאת. תקופה לא משהו. לכולנו. חיבוק, סוריקטה