כאב כשלא בוכים ורוצים לבכות........

אודי,ככה כתבתי לפסיכו' שלי: "מה שקשה לא אומר שהוא בלתי אפשרי נכון? אולי אני בלתי אפשרית? אין איך לטפל בי יותר אחרי כ"כ הרבה זמן? אמרתי שאני רוצה הפעם...אבל האם זה פחד? מה עומד מאחורי הפחד? מה יותר חשוב להתעלם? להקשיב לכאב? או להקשיב למה עומד מאחוריו? ואם אני לא יודעת מה עומד מאחוריו? אני לבד? אני תלותית אם אני מרגישה צורך בעזרה? משהו תקוע וכואב.. בתוך פילוסופיה אין סופית...האם אני חולת נפש??? בכזו מחלה של כאב שלא מתבטא ובסוף יתהפך עליי במניה? מצב הרוח שלי ירוד כ"כ...בפגישה יש הסתרה כזו לא מובנת. רוצה להגיד אבל לא מצליחה.. אני תוהה אם את מבינה את זה? סליחה שאני בלתי.." אחרי פגישה שלא כ"כ יכולתי להסביר ואני לא בוכה וכ"כ רוצה לבכות. פוחדת שזה יוביל למחלת נפש. האם יכול להוביל לזה? אוףףף הפעם ללא כדורים כבר. ולא יןדעת מה יכול לעזור לי.. מה עוזר להוציא? לא כותבת שירים, לא מציירת, לא כלום..מתבטא בלאכול..לא מסוגלת לספורט..למרות שיודעת שיכול אולי להועיל???? והנה הצלחתי לכתוב המון על לא מסוגלת. אוף

היי מיכל עצם זה שכתבת את כל זה, שזה יצא החוצה – זה צעד גדול. את לא לבד, ותמיד יש דרך לצאת מזה, גם אם עכשיו זה לא מרגיש ככה. שולחת לך חיבוק