ימים מורכבים וקשים לעם שלנו....

לא פשוט כל ה"עסקאות" האלה...להתחנן לחיי אנשים ולקבור את המתים. משתדלת לא להכנס למה שקורה בחדשות כי זה מערער אותי ואני רגישה מידיי.. אני הולכת לעבור שבועיים לא פשוטים ובלעדי הפסכו' שלי..אני בטלתי פגישה כי זה האזכרה שנה לאמא ואין זמן אחר להפגש כך שאחכה שבועיים. יודעת שיהיה לא פשוט כי גם פיזית כואבת ועוברת יעוץ ברפואה משלימה, התמודדות עם האזכרה...נכנסת לחודש שבו בד"כ הכי קשה בשנה אצלי למרות שמחת הפורים..ונהפוכו. וגם שוב פתחתי נושא כאוב ש"כנראה עדיין לא מעובד מספיק"ככה אמרה לי...ובקשתי בפגישה שלא תסתכל עליי לא יודעת מוזר... ...אז מחשבות...נקווה לטוב. מה אני רוצה בעצם? לא יודעת..שתהיה פה,מחפשת משהו מרגיע כנראה.כיוון.... תודה

הי מיכל ושבוע טוב, מניחה שתגובתי תראה ברביעי, אחרי שאודי היקר שלנו ישוב מהכנס (יישר כוח, אודי). גם אני ממעטת לחשיפה ישירה לחדשות, עם זאת, התגובות עוצמתיות, איך לא. כן מגיעה לעתים להתכנסויות המאבק. שנה חלפה, שנה מאז שאימא, אמך, איננה. שנה, וכמו הזמן נעצר בה בעת. קשה עד למאד. הזמן ה'נעצר' (והוא לא!) איכשהו קצת מזכיר את התחושות ההפוכות והמבלבלות בתקופה האיומה ששוררת כאן במדינתנו הנחשלת והמכחישה. שמרי על עצמך. אזכרה לאימא היא אירוע. נסי לקחת אוויר עד כמה שניתן, סוריקטה

תודה יקרה.. אכן "ארוע" השנה הזאת... ובכלל זה מורכב. למשפחה שלי יש נטיה לצחוק על הכל ולא להיות רציניים. אז היה "מצחיק".

הי מיכל, מבינה אותך. מעצבן טילים. לעתים, האחים שלי (אחלה אנשים, אגב, וגם נבונים מאד), על כל פנים, הבנים - לפעמים גם נכנסים לקטע של הומור שחור וחידתיות מוגזמת כבריחה או דיבור מאד עקיף. מנסה להפריד את עצמי מזה. מנסה להישען על אנשים שהם אילן היוחסין הלא ביולוגי שלי שאצלם מרכך יותר. ישיר, אבל לא חודרני מידי. קורה שהמשפחות שלנו מפגרות. ויש אותנו פה :-) איתך, סוריקטה