שבוע ו... שכחתי

הי כולם, כן, נזכרתי. רציתי להביע את תחושות האימה שלי מהתקופה. הרמיסה, התבוסה, הדיכאון. פוחדת. מי מיקיריי הפך להיות נרדף פוליטי כי העז באומץ להביע דעותיו, ופוגעים לו בתעסוקה. מזעזע. פשיזם זה כאן. הכאב - הנפשי וגופני - בדרגותיו הגבוהות. מתארת לעצמי שחווים בשטח יותר פגיעה עצמית, תאונות, חולי ומוות עקיף. עצב, זעם, הלם. אמל"ק - די! סוריקטה

הי אודי, תמהני, איך אני הקטנה ועוד שכמותי יכולים לתרום. אני עושה המון מעשים טובים ומקרבים בין בני אדם, משתתפת במחאות, ואיכשהו הייתי מצפה שגם מישהו חזק יותר ועשיר יותר, הרבה יותר, יוכל לפעול. תודה על המילים, סוריקטה