אין דקה מנוחה וזה קשה...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היי אודי וכלם, תקופה של לחץ הפסח הזה...ויש לי אורחים בליל סדר, חמי וחמותי אצלי ..ובכלל.. מרגישה המון ביקורת עצמי על עצמי, אוכלת יותר מידיי פחמימות סתם ככה..ושוב מרגישה אפס. שוב כזה שחור/לבן.כשהמטפלת אמרה "או אפס או מאה" אמרתי אני מינוס..הכי מינוס שיש..לא חכמה, לא יפה, אין בי כלום. ריקה מתוכן.. אוף. חזרתי לנקודת ההתחלה( לא ספירלה ולא בטיח) עצוב לי.
הי מיכל, תמיד תהיינה נפילות. בעומק כזה או אחר, למשך כזה או אחר, בתדירויות משתנות. משמעות הריפוי היחסי והחלקי הוא שאם תתבונני על פרק זמן ארוך תוכלי לראות שבאופן כללי, אם ישנה הטבה, אזי באופן ממוצע את יותר בתקופות סבירות. אנחנו בתקופה שהיא טריגר. חיילים במשפחה. פסח גם. יומולדת לא מזמן - גם. מוות יחסית טרי של אמא גם מצטרף. אבל לא בטוח שזו חזרה לנקודת ההתחלה למרות שכך מרגיש. כן תמיד יהיו שם אותם חלקים יהירים שירמסו אותך, ואגב, בהיותם חלק מתוכך, ןבהכרותך איתם את יכולה לפעמים להשיג יותר שליטה בהם באמצעות כלי הטיפול שישנם, אם כי לעתים הגישה אליהם מסתבכת. נשימות עמוקות עם ספירות יכולות לעזור. יציאה פיזית מהבית לשמש, כמה שאת מצליחה יכולה לעזור. יצירה כלשהי. מה בדרך כלל מסייע לך להרגיש הנאה? לו מישהי אחרת הייתה מדברת כמן שרשמת למעלה - מה היית אומרת לה? סוריקטה
הי מיכל, מותר שיהיה עצוב. ולפני חגים יש נטייה להגברת תחושת המצוקה. וכמובן שבין אפס ומאה יש הרבה מאוד מספרים (גם בלי לקחת בחשבון את טווח המינוס...). תחזיקי את סרגל הזמן לנגד עינייך. הרי מתישהו, בקרוב, התחושה הזו תשתנה, וזה נותן אוויר. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
