אני מול דודים שלי

שלום טלי, זאת אני מלפני חודש: פער בין-דורי - בין סבתא ונכדה לאחרונה, אני עובדת מהבית בהוצאת ספרים. ועכשיו, קצת רקע על הבעיה הנוכחית: אני שוקלת כ75- ק"ג על גובה 1.70, שזה די כבד משקל, ונרשמתי בחזרה (כבר הייתי פעם ופשוט עזבתי - טעות חיי) לחברת "שומרי משקל". במסגרת הזו ירדתי עד עתה כ7- ק"ג. תוך כדי כך דודה שלי הציעה לי ללכת לדיאטנית שלה, (מה זה הציעה, ממש התחננה). לאחר היסוסים לא מעטים, הלכתי לפגישה אתה. הבחורה, לאחר מספר שאלות, החליטה שבתחום השומן, המיונז הדל קלוריות שזה הדבר היחיד מבחינת שומן שאני יכולה עוד איכשהו לאכול,ואמרה לי"תאכלי טחינה" , או" תאכלי שמן זית",לא עזר לי להסביר לה שאת אלה אני פשוט מתעבת!!! הזמנתי אותם (את הדודה והדוד) להרצאה,(בלי להישקל) משום שאני רואה שהם מתנגדים לצעדים שלי!!! אני מנסה להסביר להם שאדם שלמד רק תזונה באוניברסיטה לא יכול להבין איך אני מרגישה (ממש נורא) כאשר שמים לי בארוחת שבת "בורקס" או דברים אחרים ממש מול העיניים, ואומרים לי: את זה אל תאכלי!!! רק בקובצה החברים והמדריכה מבינים את ההרגשה!!! לאחר ארוחה קודמת באתי וטרפתי כמעט את כל הבית, ולא שאני בולימית!!! או בפגישה היא אמרה :"ועכשיו אני רוצה לדבר אתך על הקטע ההתנהגותי" בעוד שבקבוצה אנחנו רוב הזמן מדברים על הקשיים ועל הקטע ההתנהגותי!!! הדבר הכי כואב לי, הוא שאחרי שסיפרתי להם שעליתי בראש השנה כ3- קילו, הדודה אמרה: "הם פארשים" אני פשוט מעדיפה ללכת אחריהם. לאחר הארוחה שאחרי יום כיפור, נבחתי על הדודה: "אני חושבת שאני מספיק בוגרת בשביל להחליט ואף אדם בוגר אוניברסיטה לא ילמד אותי איך לאכול!!!" הבסיס לכל שיטות ההרזייה, היא פירמידת המזון ותזונה נכונה.אבל מעבר לזה, יש את ההיבט הפסיכולוגי, ואותו לא מלמדים באוניברסיטה.כל מי שאני מכירה אומר לי, רק אם תרזי הם ירדו ממך, אבל אני לא מרגישה שזה ועובד ולכן הזמנתי אותם להרצאה. עדי

שלום טלי. אני מצליחה להזדהות עם המכתב שלך בעיקר בנוגע לקבוצת התמיכה. אני לא סובלת מעודף משקל רציני ודיאטה בשבילי היא לרדת 5 קילו, אך אני חלשת אופי וקשה לי מאוד לשמור על דיאטה . אני תומכת ומעודדת אותך על כך שהחלטת לחזור לקבוצת התמיכה, ומסכימה איתך שזו בדרך כלל הדרך הטובה ביותר לשמור לאורך זמן על דיאטה. הרבה בהצלחה חזקי ואמצי ענבל.

עדי שלום רב, ממכתבך עולה תחושה קשה של חוסר גבולות בינך לבין סביבתך, וכזכור לי הבעיה עם הסבתא עסקה בנושא של גבולות גם כן. את נותנת לסובבים אותך להשפיע עליך ועל מהלכי חייך, ומנסה כל הזמן להסביר את עצמך. מדוע הלכת לדיאטנית שעליה המליצה דודתך, אם את כבר בקבוצת "שומרי משקל"? האם זה היה כדי לנסות טיפול נוסף, או אולי כדי לשמור על יחסים טובים עם הדודה ולא לפגוע בה? הדברים שאת מספרת על קבוצת שומרי המשקל מוכרים לי, ורבים מעדיפים הצטרפות לקבוצה על פני דיאטנית, ולו רק בשל הנושאים אותם העלית במכתבך, של תמיכה קבוצתית, הבנה ואמפטיה, שהינן תכונות פסיכולוגיות חשובות בכל תהליך שהוא בחיינו, כמו גם בתהליך של דיאטה. להערכתי, עליך לעמוד יותר בתוקף על זכותך לפרטיות ולהנהיג את חייך בדרכך שלך, ללא התערבות הסביבה. אני יודעת שמדובר בתהליך קשה ואולי לעיתים עשוי לפגוע בסובבים, אולם זה תהליך הכרחי על מנת שתוכלי לחוש כי את חיה את החיים בדרך שלך, ולא חיה לצידם של החיים כי אחרים הכתיבו לך כיצד לחיות. תחשבי על זה! מועדים לשמחה, בברכה, טלי פרידמן

טלי שלום, הלכתי אל הדיאטנית משום שהדודה כל כך הייתה מרוצה ממנה, אז חשבתי שאולי יש בה משהו. אבל אני, מכיוון שעברתי כל כך הרבה טיפולים, אני יודעת כבר להרגיש אם יש לי "טאץ'" אם המטפל. הדודה שלי בכל אופן נפגעה ממה שאמרתי לה על הדיאטנית. עדי