זקוק לעזרה באופן נואש ממי שרק מוכן

שלום אני בן 31 נשוי ואב לילדה קטנה. לפני שחודש עם פרוץ המהומות בשטחים לקיתי בחרדה ובדיכאון קשה מאוד הנמשך עד היום. הדבר מתבטא בחוסר תיאבון (אני מעביר יום שלם ללא אוכל) עייפות קשה מאוד, בכי פתאומי , חוסר יכולת לישון ועקב כך אינני מסוגל לתפקד בצורה בה תיפקדתי בעבר. אינני יודע עם זה קשור אולם באחת הפעמים ששירתתי במילואים חוויתי ארוע בו נהרגו אל מול עיני שני אנשים וארוע זה צף ועולה מול עיני בתקופה האחרונה ואני חש שגורל דומה צפוי גם לי. מיותר לציין כי משפחתי היא הנפגעת העיקרית. הפכתי לאדם מאוד עצבני , אני מכונס בעצמי (גם בעבודה) דבר אשר פוגע בצורה קשה מאוד בתיפקודי. מזה כשבוע אני מטופל בהמלצת רופא המשפחה שלי בכדור "פריזמה" אשר מותיר בי תופעות לוואי לא פשוטות של בחילות, עייפות וכו'. כמו כן הופנתי לטיפול פסיכולוגי במסגרת קופ"ח. לפני כשבוע קיבלתי צו מילואים אשר החמיר את מצבי ותחושתי היא שאינני מסוגל נפשית לשרת כרגע במצבי הנוכחי. (אני רוצה לציין כי אני משרת במילואים מזה 10 שנים כאשר כמעט כל מילואים אני חווה תחושות חרדה כאלו או אחרות אשר בפעמים מספר גרמו לשיחרורי המוקדם עקב חוסר יכולת לתפקד) אני אודה על כל תשובה שתעזור לי ותתן לי עצה מה לעשות כי כך אינני יכול יותר להמשיך. תודה אבי

אבי תתקשר איתי (לחץ על שמי בדף הפורום - בכרטיס אישי יש את הטלפון הנייד שלי) לפי התאור מדובר בהתפתחות של מצב חרום (יתכן PTSD) אני יכול לעזור לך עם רשויות צה"ל - יתכן שצריך התערבות בנושא המילואים לא מומלץ להשאיר את מצבך ללא טיפול

אבי שלום רב, מכתבך מביע מצוקה גדולה, ותחושת חוסר אונים נוראית. ללא ספק אתה זקוק לעזרה מקצועית, וכמה שיותר מהר, כך זה יהיה לך קל יותר מהר. מדובר כנראה בתופעות של תסמונת פוסט טראומתית (PTSD), ולכן, כעת משהחל הטירוף בשטחים, זה מציף אותך בזכרונות הקשים ובחוויה הטראומתית אותה אתה מזכיר משירותך הצבאי. ללא ספק ששירות צבאי(מילואים) עשוי להחריף כעת את מצבך, ולדעתי עליך לפנות לרשויות בריאות הנפש בצבא ולעדכנם במצבך. מצבך עלול להקצין עוד יותר, וחבל. יתרה מזו, עליך לפנות בדחיפות לטיפול פסיכותרפויטי ואולי אף לשלב באופן זמני טיפול פסיכיאטרי-תרופתי. בין אם מדובר בטיפול דרך קופ"ח, דרך התחנה לבריאות הנפש הקרובה לאיזור מגוריך או טיפול פרטי, עליך לדאוג שהטיפול יתחיל בהקדם!!(אפשר לומר בפשטות: באופן מיידי כמעט). במידה ואתה זקוק להמלצות למטפלים, אני יכולה לעזור. תשובתי זו אליך נשמעת אולי מעט בהולה, אך זאת משום שאני חושבת שמצבך אינו טוב, ויתרה מזאת, הסבל שאתה חווה הוא קשה ואתה יכול להקל על עצמך. לכן כל דקה של סבל, הוא סבל שאפשר היה להקל אותו... עדכן אותי במצבך. בברכה, טלי פרידמן

לאבי שלום רב! קראתי את דבריך, וממני האזרח הקטן ליבי אתך למרות שאני גרה באילת הרחוקה. חשוב לי שתבין שכולנו בחששות ופחדים וכל אחד מביע את זה בדרכו: אחד מוציא את זה ושני מפנים את זה למרות שכולו זעם ופחד מבפנים. אבי, גם לי יש אח חייל שמשרת ביחידה מובחרת בצבא וכל יום שעובר בני משפחתי ואני בחרדה מתמשכת. נכון, זה לא מנחם אבל אני רוצה שתבין שחייבים לחיות בשגרה מסוימת ולהמשיך לשרת במילואים כי זה חובתנו ואין ברירה צריכים להיות חזקים גם בשעות אלו. ניסית קצת לצאת מהבית לחברים? - זה מאד עוזר! אם זה עוזר תנסה להתנתק קצת משידורי האקטואליה ולהסתכל בערוצים אחרים(לא חסרים). אבי, תנסה להתנתק קצת מהמציאות(למרות הקושי) ולהתמקד בדברים שחשובים לך כמו משפחתך ולהמשיך את חייך כי אתה עדיין צעיר ויכל לעשות עוד כל כך הרבה דברים שאולי אפילו לא חלמת עליהם! הייה חזק ותמיד חשוב על אופטימיות. יישר כח ובהצלחה!!!

השירות הצבאי ללא ספק פוגע בבריאות הנפשית שלך. זה חשוב לתרום למדינה- אבל יותר חשוב להיות בריא. אם אין אופציה לשירות קל יותר אז תחשוב על פרופיל 21. מכתב מפסיכיאטר בקופ"ח או פרטי יכול לפתור לך את הבעיה אחת ולתמיד.

בתור מי שהתחיל כמוך ועבר את זה רק הרבה הרבה יותר קיצוני , צר לי להודיע כי אין תרופה בעולם שיכולה לעשות את החיים אפשריים - וניסיתי את כולם. פשוט תהיה מודע לכך שיש תקופות של התקפים ותקופות מעט נסבלות יותר. כרגע מצבך עוד טוב ביחס לסובלים ממנה, אתה עובד,עדיין נשוי,עדיין מתפקד מוטורית ומינית ובסך הכל לא נורא. יש לך משפחה תומכת זה יתרון עצום לעבור את התקופות הקשות. תרגיש טוב