יצר הרס עצמי

שלום, רציתי לדעת במה מתבטא "יצר הרס עצמי": למי זה קורה, מהם הסמפטומים, מה יכול להיות הרקע לכך, מהן דרכי הטיפול בתופעה, האם מדובר במחלה נפשית והאם אי פעם אפשר "להפטר" מכך? האם יצר הרס עצמי "כרוך" במניה דיפרסיה או בבעיות נפשיות אחרות? תודה.

שלום מיכאלה, השאלה של הרס עצמי נמצאת כבר בכתביו של פרויד. באחד משלבי התיאוריה שלו, פרויד טוען כי לכל אחד מאיתנו יש שני יצרים חזקים: יצר החיים ויצר המוות. יצר החיים הוא הצורך שלנו לבנות ולהתפתח וקשור לכל הדברים הטובים שאנו עושים בחיינו. יצר המוות קשור לצורך שלנו להרוס (בין השאר את עצמינו). עם השנים קמו תיאוריות רבות ושונות שחלקן הרחיבו ושיכללו את יצר המוות (כמו התיאוריה של מלאני קליין), וחלקן טענו כי לא קיים דבר כזה כלל (כמו תיאוריות הומניסטיות). הדיעה הרווחת היא שלכולנו יש חלקים שהורסים דברים מסויימים, והשאלה האם זו הפרעה קשורה פעמים רבות לכמות ולעוצמה של ההתנהגויות ההורסות שלנו. למשל, ברמות נמוכות של הרס עצמי אפשר למצוא כל מיני התנהגויות לא בריאות (כמו עישון או אכילה לא בריאה וכדומה). בצורות הקשות שלה אפשר למצוא צורות חמורות יותר של התנהגויות לא בריאות (כמו שימוש בסמים) או התנהגויות אחרות (כמו פגיעה בגוף על ידי חתכים או ההתנהגות ההרסנית האולטימטיבית - ניסיונות התאבדות). פרויד טען שכל אחד מאיתנו נולד עם כמות או עוצמה מסויימת של דחף (כלומר שחוזק ההרס העצמי הוא בחלקו מולד), אך היום מקובל יותר לחשוב שהתנהגויות המונעות מהרס עצמי קשורות יותר ליחסים המוקדמים שלנו עם הורינו (בשילוב גנטי מסוים). ניתן לטפל ברוב המקרים בהתנהגויות אלה, למרות שבדרך כלל התנהגויות אלה קשורות להפרעות יותר רחבות, שהן בעצם מוקדי הטיפול. טיפולים התנהגותיים קוגניטיביים ינסו לטפל בהתנהגויות עצמן, בעוד פסיכודינמיים ינסו לברר את התחושות של הצורך בהרס העצמי והמקורות שלהן. לגבי מניה דיפרסיה, ברוב המקרים נהוג להגדיר את המחלה כבעלת מרכיב ביולוגי משמעותי. כמובן שההתנהגויות במניה דפרסיה כוללות אלמנטים של הרס עצמי, אך אלמנטים אלה נמצאים כמעט בכל ההפרעות הפסיכולוגיות ואינן ספציפיות רק להפרעה זו. אני מקווה שהצלחתי להבהיר את העניין קצת יותר לעומק, אורנה