טרדון עמוק-חוסר איזון נפשי פנימי

ד"ר נכבד, שלום רב ראשית, ברצוני להדגיש את הבנתי שאין באתר זה תחליף ליעוץ או טיפול מקצועי, אך אני בכל זאת מאוד מאוד מעונין לשמוע את חוות דעתך בבעיה העומדת במרכז חיי כבר 6 שנים!!! עד גיל 20 בערך חייתי את חיי בצורה בריאה לחלוטין. מאז, בעצם כאשר הרגשתי שהנה אני עצמאי בחיים ועלי להחליט לאן פני מועדות, קיבלתי מין משבר שאינני יודע להסביר אותו, אבל התחושה נכון להיום היא כדלהלן: כאשר אדם מודאג מאיזשהו דבר כללי (כמו פרנסתו, או מצב בריאות של קרובים לליבו) יתכן והדבר יוחזק במוחו ברמה מודעת כלשהיא, ובכל זאת הוא יוכל גם לחשוב על דברים אחרים ולהתרכז בדברים אחרים. אמנם המחשבה\הדאגה תשב לו עדיין במוח ותפריע לו במעט במהלכי החשיבה באפיקים אחרים, אך נדמה שהאדם יכול לחשוב על כמה דברים בו זמנית. את תחושת הטרדון \ הדאגה העמוקים אני חש כל היום והלילה בתוך תוכי, אך בניגוד לאותו אדם שמודאג ממצב בריאות או פרנסה, אין לי מושג ברור למה אני טרוד, ומדוע אני לא יכול להתרכז בצורה מעמיקה. אני פשוט חש שאין לי אף לא לרגע שלווה מוחלטת, וחיי אינם חיים! אני מנסה "לברוח מזה" להתרכז במה שאני באמת מעונין, אבל כאילו מושך אותי אחורה, ואני חש שמוחי עסוק ביותר ולא מסוגל לחשוב על שום דבר בצורה מעמיקה (כמו בעיות מתמטיות) - אני מנסה להסביר לעצמי שמדובר בקונפליקטים לא פתורים מעולם התת-מודע, אבל היתכן שבעיות כאלו מחזיקות ואינן מרפות כ"כ הרבה שנים??? אני נמצא בירידה אינטלקטואלית עצומה ונמצא בחוסר שמחת חיים גמורה! ובכל מיני שאלות משמעות שנולדו בעקבות חוסר האונים שלי מהמצב. ניסיתי 3 פסיכאטרים. אחד אמר אולי זה דיסתימיה, שני שלל ולא אבחן, שלישי טען שזו בעיה באישיות. פסיכולג יקר, אולי תנסה אתה להוסיף אור על הבעיה החשוכה הזו? והאם אתה יכול לומר לי ברמה סבירה שבהחלט ניתן לשפר את מצבי בצורה משמעותית בעזרת פסיכותרפיה??? (כי כדורים לא עזרו, וטיפול פסיכותרפי נדמה לי סתם...) תודה מקרב לב!!!

שלום טל, קראתי את דבריך בתשומת לב רבה, וצר לי לשמוע שאתה סובל זמן רב כל כך. העובדה ששלושה פסיכיאטרים לא יכלו להגיע לכלל אבחנה נחרצת מעיד, אולי, על אופייה החמקמק של הבעיה. מחשבות ודאגות טורדניות, בעלות אופי כה פולשני, יכולות להיות חלק ממגוון מצבים נפשיים, כולל גם הפרעת חרדה (שלא הזכרת). לא ציינת איזו תרופה קיבלת וכמה זמן לקחת אותה. חשוב מאד לזכור שתרופות רבות, בעיקר אלה הנרשמות כיום למרבית מצבי החרדה והדיכאון (SSRI) משפיעות רק לאחר כחודש ימים. בכל מקרה, טיפול תרופתי שאינו מלווה בשיחות - השפעתו פחותה משילוב של תרופה+שיחות. כאשר התרופות אינן מועילות גם לאחר זמן, האפשרות של בעיה אישיותית הופכת סבירה יותר, ואז הפסיכותראפיה יכולה לסייע. לא אוכל להתנבא האם ועד כמה תשפר הפסיכותרפיה את חייך, ממש כשם שלא ניתן לעשות כך לגבי אף מטופל. מניסיוני, גם אנשים עם הפרעות אישיות מגיבים היטב לטיפול שיחתי, ומאחר וטרם ניסית אופציה זו, כדאי לשקול אותה ברצינות. אם ברצונך לכוון לאותם קונפליקטים לא מודעים (שיש, כנראה, לכולנו), אזי יש לשקול טיפול באוריינטציה דינמית. אם אתה מעדיף לכוון כרגע את המאמץ הטיפולי אל אותה טורדנות חשיבתית, יתכן ששווה לשקול התערבות בכיוון קוגניטיבי-התנהגותי. מאחלת לך שנה של רוגע ושלווה, שנה של שינוי ופריצת דרך. ליאת

יש לי תחושה פנימית שמשהו בסגנון הפנוזה עשוי לחדור לעומק ולהגיע לשורש הבעיה. ואח"כ ניתן לטפל בה פנים אל פנים יתכן שאני צודק, או שנראה לך שזו סתם אשליה?