מאיפה זה נובע

האטימות הזו שיש לאנשים. אי היכולת להביע רגשות אי היכולת לשתף אחרים אי היכולת סתם לדבר, ברגע שבא להם לדבר הצורך בלהגן על עצמם לשמור על עצמם ועל האינטימיות הצורך במספר מאוד קטן של אנשים במעגל שלהם מאיפה כל זה נובע? האם זה מחינוך? מסביבה? מעבר טראומתי? או סתם נולדים עם אישיות כזאת?

גם וגם וגם וגם. ולא כדאי לעשות הכללות. יש לא מעט אנשים מוחצנים שישתפו אותך בפרטי פרטים על חייהם, בחושפנות מדהימה ללא אינטימיות במעגל הכי גדול שיתאפשר להם.

שלום נגה, אני נוטה להסכים עם 'מסטיק לעוס' (מה קורה עם הכינוי?) ש"גם וגם וגם וגם"... אנשים נולדים עם מאפיינים מסויימים, וגם לומדים מסביבתם הרבה מאוד על מה נכון ומה לא, מה מתאים ומה פחות, על מה "נענשים" בכאב רגשי ועל מה מחוזקים. בין השורות נשמע שהנושא מכאיב לך, ולא מדובר בהתעניינות תיאורטית גרידא. רוצה לכתוב על זה קצת? אורנה

אורנה תודה אני בעצם דיברתי על עצמי. נורא קשה לי לשתף אחרים, למרות שאני מרגישה נחנקת לפעמים. אני מרגישה באי נחת אם אני עושה זאת, כי אז יש לי ההרגשה שהם יודעים עלי הרבה, אני חשופה...וגם מתוך דאגה שאני לא רוצה להציק להם או להדאיג אותם (במקרה של משפחה). המילים לא יוצאותונשארים בפנים, אבל ישנם מקרים שכל הכעס הזה שנשמר יוצא בבת אחת, ואז אני ממש שונאת את עצמי. אני מרגישה את זה אצל המטפלת, אבל הצלחתי פעמים פשוט לקום ולצאת. פעם אחת היא תפסה אותי, אבל שלטתי בעצמי ולא נתתי לרגשות ולכעס לצאת אצלה. זהו.....!!!!!!

על מה שרשמתי קודם... ועל כך שהצלחתי להבין את הדברים בצורה כל-כך הפוכה והתייחסתי לדברים שונים לחלוטין. אין לך מושג כמה אני מבינה את ההתייסרות וההלקאה העצמית. אבל לא אבלבל יותר את המוח. סליחה, בכל אופן... נפלתי...