איבדתי אמון בבעל

אני נשואה די הרבה שנים. בעלי מעולם לא כינה אותי בשמות חיבה, כגון: "ענתילה,ענתוש וכד'"? הוא הבהיר לי בתחילת נישואינו שהוא לא כזה ולא מסוגל לבטא כך, אז מראה בדרכים אחרות... . האמנתי לו עד שלשום.שלשום, הסתגר באמבטיה והתקשר לידידתו מילדות לאחל חג שמח. משהו דחף אותי להאזין למספר שניות מאחורי הדלת. ומה אוזני שומעות? "שריתושלה מה העניינים".? ודיבר קרוב לשעה. איתי אגב, מסוגל מכסימום 10 דקות לדבר ביום כי אחר מראה שהוא קצר רוח. אותי בחיים לא פינק כך , וגם הבהיר לו זאת מהתחלה, אז איך עם אחרים הוא כן מסוגל??? . אני כבר מתארת לעצמי מה הולך בעבודה, ואני מאז כל דבר קטן חושדת בו. מתנהגת אליו רגיל, אך בפנים עצובה ביותר. מעבר לכך הוא דואג ועוזר ואבא נהדר. מה דעתכם??? תודה וחג שמח.

שיחה על העניין עם בעלך יכולה לעזור...אם הוא בעל סובלני ומבין... ויכול להיות שיש מצב שהוא נבוך לומר דברים כאלו לך מאשר לאנשים אחרים כי אותך הוא אוהב(: ובגלל שהרגלת אותו למצב שכזה הוא ממשיך... בהצלחה...

אתה גאון. אדוני. לא חשבתי על זה. כשקראתי לעומק, הבנתי עד כמה שאתה צודק, הוא באמת יהיה נבוך לכנות אותי בשם חיבה, מאחר כי הוא לא רגיל לזה ולא הרגלתי אותו לזה. ציינת בגלל שהוא אוהב אותי? ההיפך הנכון, דווקא בגלל שהוא אוהב אותי הוא אמור לכנות אותי בשמות חיבה (משפט זה לא ברור לי מדוע כתבת כך) . אני בכל אופן לקחתי את זה קשה ומרגישה כאילו בגדו בי, אולי אני מגזימה או אובססיבית כלפיו?

שלום ענת, אפשר להבין את הפגיעה שלך. לפעמים זה מאוד מצער לראות כיצד דווקא בין בני משפחה נוצר ריחוק מסוים. אני מסכימה עם MR BLUE שהדבר ההגיוני ביותר הוא להביע בפניו את רגשותייך הכנים. אני מקווה ששיתוף כזה יהווה פתח לקרבה מחודשת ביניכם. בהצלחה, אורנה

שלום רב. יש כל הזמן התקרבות, הבהרתי לבעלי עד כמה נפגעתי. והוא כל הזמן מכחיש שלא השתמש במילת פינוק, כנראה לא נעים לו להודות בפני שאו נפלט לו , מה גם שהוא מעולם לא השתמש בי במילת פינוק, ותמיד אמר לי שהוא מאז ומתמיד לא מסוגל לאף אחד להשתמש. אז איך תפשתי אותו על חם שכן השתמש? אז אולי שיקר לי, עכשיו אני חושבת שאולי מתוך הרגל או מבוכה לא השתמש בי ובאחרים נוח לו להשתמש, יותר חופשי אולי, ואולי מרגיש קירבה לאישה הזאת כי הוא מכיר אותה עוד מבית הספר היסודי. הם היו ידידים טובים. אז אני כל הזמן במחשבה: אולי אוהב או מעריך אותה יותר ממני????, למרות שהוא מאז כל הזמן מנסה לכרכר סביבי, מביע חיבה יתירה, אולי יסורי מצפון יש לו, אך לי יש בעייה : טון דיבורו והמילים רודפות אותי כל הזמן, ולמרות שאני מראה לו חיבה, בפנים אני ממורמרת, מאוכזבת, פגועה וזה ישאר כנראה מצולק לכל חיי. הוא גרם לי ואין לי שליטה על זה כל דבר קטן לחשוד בו, האם אני כבר צריכה טיפול ואיך יוצאים מיזה??????? מי יודע מה קורה במקום עבודתו????? תודה וחג שמח וממתינה לתגובתך.