בעיות עם אח גדול...

שלום רב, אני בת 19 ויש לי שני אחים תאומים המבוגרים ממני ב - 10 שנים. הבעיה שלי היא מורכבת ואני מחפשת דרכים להקל על בעיה זו כי אני מניחה שלעולם לא יימצא לה פיתרון מוחלט. אחי הבכור, א', עזב את הבית לפני כחצי שנה. הוא עשה זאת למרות התעקשותם של הוריי שלא "ימהר" לעשות זאת ,למרות שאני חושבת כי מזמן היה צריך לעשות כן - אנו גרים בבית קטן ועד גיל 28 שני אחיי היו גרים זה עם זה באותו חדר מה שכמובן גרם להמון מריבות וחיכוכים בין השניים. עד אותו יום שאחי החליט להרים את הכפפה ולעזוב את הבית. אחי השני (שהוא התאום שלו) היה מבסוט עד לב שמיים ומצוקת המקום שהיה חסר לו בחדר נפתרה כי כעת יש לו חדר לבד ומאובזר במחשב, טלוויזיה, טלפון ועוד. איך זה קשור אליי? תמיד כשרציתי להשתמש במחשב זה היתה משימה בלתי אפשרית כי הייתי צריכה תיווך של ההורים שלי במו"מ על מנת שאוכל לעשות כן (כי הם לא אהבו שאני אצלם בחדר). אבל עכשיו, כשאחי הבכור עזב זה ממש בלתי נסבל - האח השני (ב') כ ל ה י ו ם רובץ בחדר. בימים א' - ה' זה מהרגע שהוא חוזר מהעבודה ובימים שישי - שבת מתאפשרת לי בקושי חצי שעה להיות שם... נמאס לי מזה לחלוטין!!!!!!! אני בת שירות לאומי, בימים א' - ה' השירות שלי מסתיים בשעה 19.00. עד שאני מתאפסת על עצמי וכבר פוסעת לעבר המחשב אחי מגיע ובלי לומר דבר, כאילו שיש בינינו איזה סימן מוסכם מצווה עליי לעוף מהחדר. לצערי הוריי מגבים אותו לסירוגין ואותי לסירוגין. רק שכשהם מגבים אותי, אחי מקבל התקף צעקות מה שגורם להם לבקש ממני לוותר לו (וכי למה שאעשה זאת? אני האחות הקטנה! הוא זה שאמור לוותר לי!). ביקשתי מהוריי מספר פעמים שיפצירו בו לעזוב את הבית. האמת שהסיבה העיקרית היא אגואיסטית (כי ככה אני לא אצטרך לעבור הליכים מפרכים של "בירוקרטיה משפחתית" עד שתתאפשר לי הגישה למחשב) אבל ישנן עוד המון סיבות. הוא אוטוטו יהיה בן שלושים, אין לו חברה קבועה והוא כל הזמן הולך לסטוצים וכל בחורה לא מספיק טובה בשבילו, הוא נורא נורא מעצבן אותי כי הוא כל הזמן דוחף את האף שלו לחיים שלי ונמאס לי מזה שהוא דואג לי במקום לדאוג לעצמי. אחי הבכור (זה שכבר עזב) כבר מצא לעצמו דירה ויש לו חברה קבועה והוא כל הזמן יורד עליה ועל אחי. נמאס לי מהאופי שלו. אמא שלי עושה הכל עבורו. הכל. כששאלתי את אמי מתי היא כן תבקש ממנו לעזוב אז היא אמרה שזה יקרה רק בעוד שנתיים כשהוא יסיים את התואר (שזה יקרה בעוד שנתיים) כי היא לא רוצה שיהיה לו קשה מדי (גם עבודה רצינית, גם תואר, גם דירה שכורה... הוא לא יעמוד בזה...). אין לי לאן ללכת בסופ"שים: בסופ"שים זה הזמן היחיד שבו אני לא עייפה ואמור להיות לי החופש לעשות כל שברצוני אבל זה הופך לסיוט בכל פעם שהוא בבית. אז נכון יש פעמים בודדות בשנה שהוא נעדר בשבתות מבוקר עד ערב, אבל פרט ל"ימי החג" הללו נמאס לי לחיות בפחד ממנו. פשוט נמאס לי! אמא שלי לגמרי לא יודעת מה לעשות כי יש לי הרגשה שלא נעים לה לא ממנו ולא ממני. פרט לקטע של המחשב יש עוד דברים שלא נוח לי לעשות בבית בנוכחותו. אני אוהבת לשיר - הוא תמיד יורד עליי כשאני שרה, אני אוהבת לרקוד גם בחדר שלו (החדר שלו יותר גדול משלי ורק שם יש לי מספיק מקום לזוז) - ויש לו מבטים מזלזלים כאלה (ככה לפחות אני מרגישה). אחי הבכור, א', היה זה שהייתי פונה אליו כשהיו לי בעיות אבל מהיום שעזב אנחנו פחות ופחות מעניינים אותו (שזאת בעיה בפני עצמה). הלוואי שזה יהיה המצב עם ב'. אני לא אוכל להחזיק מעמד עד עוד שנתיים. אני בשנה הבאה מתחילה ללמוד והמחשב יהווה חלק בלתי נפרד מלימודיי. היינו יכולים לרכוש מחשב נוסף באיזה 6,000 ש"ח, זו לא בעיה כלכלית, אלא שאין לנו מקום לשים אותו כי כפי שציינתי מספר פעמים במכתבי זה, הבית שלנו קטנטן... גם אחי יכול להרשות לעצמו לשכור דירה ביחד עם סיוע כספי של ההורים או בלי. פשוט נורא נעים לו שעושים בשבילו את עבודות הבית (כי מטבעו הוא נורא נורא עצלן). אם הוא היה מסתדר עם א' ייתכן והיה ניתן לשקול שישכרו דירה ביחד, אך לא זה המצב. אני מתנצלת על האורך של המכתב, פשוט הוא מכיל בתוכו מספר עניינים: - הפיתרון עם המחשב - אחי ב' והדרישה שלי שהוא יעזו את הבית (אני חושבת שאם הוא ימשוך את זה, לא רק שזה פוגע בי בטווח הקצר עם התחביבים שאני לא יכולה להנות מהם, אלא גם בו בטווח הארוך... בקטע של יחסים עם בנות זוג, עצמאות, ובגרות נפשית). - ההתנהגות של הוריי נוכח התנהגותו של ב - כל פעם שהוא משמיע איזשהו פיפס הם חוששים להתעמת מולו ודורשים ממני להיות הבוגרת. אני אשמח לקבלת מענה רציני, מ.מ.

שלום מ.מ. הסיפור שלך מדגים היטב עד כמה מריבות אחים לא בהכרח מסתיימות בגיל ביה"ס. עם זאת, לולא ציינת בני כמה אתם, הייתי חושבת שמדובר בשני ילדים שלא מצליחים להסתדר ביניהם ללא התערבות ההורים. מאחר ושניכם אנשים מבוגרים, תיאלצו למצוא את הפתרון בעצמכם, במסגרת הסדר שתקבעו מראש. הדרישה שלך שאחיך יעזוב את הבית, הגם שאת משוכנעת שיש בה היגיון ותועלת, אינה הגיונית, מאחר ואינה בתחום אחריותך. כנראה שבאותה מידה לא תוכלי לחנך את הורייך. הדבר היחיד שכן נמצא בשליטתך הוא האופן בו את בוחרת לנהל את חייך, ולהתנהל עם אילוצי המציאות. את אמנם צעירה עדיין, אבל מייד לאחר השירות הלאומי שלך, תוכלי לחפש עבודה ולמצוא לעצמך דירה מחוץ לבית. זה הפיתרון המעשי ביותר שאני יכולה לראות כרגע. עד אז, עליך לחפש פתרונות בוגרים שאינם מסתמכים על גורמים חיצוניים. בהצלחה ושבוע טוב ליאת

שלום לך ליאת, את מוזמנת לקרוא את תגובתי לענת. בנוסף, הראיתי את תשובתך לאימי, ואנחנו שואלות אותך יחדיו: אם אימי היתה מפנה אלייך את מכתבי זה בשאלה האם היא צודקת במדיניות שהיא נוקטת כשהיא לא כופה על ב' לעזוב את הבית נוכח מצוקת המקום וההתקוטטות ביני לבינו, מה היתה תשובתך? ועוד שאלה (שהיא רק שלי), א' הרי הרים את הכפפה ועזב את הבית, ואכן הריבים בין א' לב' פחתו (אמנם נדמה כי לעולם לא ייפסקו), וזאת למרות שאימי התנגדה לכך בתחילה. עכשיו, בדיעבד, היא מבינה שהוא צדק כשעזב. הורים יכולים לטעות, ואני חושבת שבמקרה של ב' הם טועים. אני רק רוצה לדעת מה את חושבת על זה, כי באמת לא נראה לי שאצליח לכפות את דעתי עליהם...האם הוא צריך בגילו "המופלג" להישאר או לעזוב ומה את חושבת על הישארות בגיל מאוחר בבית ההורים (יתרונות וחסרונות לעתיד). אשמח לתגובה ממך, מ.מ.

מכיון שליאת ענתה לך באופן הגיוני ובוגר, ואת עדיין אינך כזו (בלי לפגוע!!), אקח על עצמי ניסיון נוסף: אחיך בן 29 ולכן מובן מאליו שאורח החיים שלו קל פחות, אין מה להשוות בין אורח חיים שכולל עבודה ולימודים לבין כזה שלא. המחשב ושאר חפצים הם בחדר שלו, שלך בתור אחותו הקטנה אין זכות להיכנס לשם בכלל, זה א'. אם הוא לא מעיר לך על זה ורק מסמן לך לצאת כשהוא מגיע, תגידי יפה תודה (לא בציניות אלא באמת). ב'. תאמיני לי שהוא יודע על המצב שלו גם בלי שאחותו הקטנה תסביר לו שעדיף היה אם היתה לו בת זוג או דירה משלו. אין מה להוסיף בקשר להתערבות שלך בחיים שלו! (ולא להיפך שזה מראה על שהוא מנסה לשמור עלייך, ואם לא מתאים לך תגידי שלא מתאים לך- חשבת על זה שהוא מנסה להתקרב אלייך כמו אחיך השני אולי?) ג'. אולי בלי קשר את יכולה לנסות להתקרב אליו, לא מתוך אינטרסים אלא מתוך הבנה שברגע שהוא יעזוב את תהני מהחופש ליום-יומיים אבל אח"כ מאד מאד תתגעגעי?? אני מקווה שתקראי את המכתב שלי עם ראש פתוח והרבה סבלנות כי זה הזמן להחליף גישה תספרי מה קורה...

ראשית ענת אני מודה לך על ההתייחסות. בנוגע לסעיף שבו אמרת כי ב' מנסה להתקרב אליי כמו א', יכול להיות שיש אמת בדברייך, אך הוא כבר יודע שלתקוף אותי בכל פעם ש ל ד ע ת ו אני עושה משהו לא בסדר (ואני מדגישה את "לדעתו" כי ברוב הפעמים רק הוא זה שחושב ככה) ולהקניט אותי לא ממש יעזור. יכול להיות שזה לא השתמע מדבריי אבל אני מאוד אוהבת את שניהם רק שהמריבות האלה ביני לבין ב' מאוד מעציבות אותי. ב' הוא מטבעו טיפוס רגיש מאוד (למרות שהוא דואג להסתיר זאת היטב) ולכן אני עושה כל שביכולתי על מנת שלא לפגוע בו. מה שמפריע לי זה שהוא עושה פשוט ההיפך עבורי (והוא יודע שאני מאוד רגישה). כפי שציינתי בתחילת מכתבי, אני לא מצפה לפיתרון מוחלט כי אין כזה פיתרון אלא לדרכים שיקלו עלינו את ההתקוטטות הזו. אולי יש לכן איזשהו רעיון להסדר או משהו...