סליחה שאני פונה עם שאלה טיפשית

שלום לכל מי שיקרא ותודה לכל מי שיענה אני בת 24 יש לך חבר כבר שש שנים הוא מאוד אוהב אותי אבל אני לא הרגשתי ולא מרגישה אליו כלום מצד שני אף פעם לא הרגשתי כלום כלפי אף אחד מהגברים איתם היתי והיתי עם לא מעט וקשרים רציניים מאוד, אני חושבת שאנחנו צריכים להיפרד אבל אני לא מצליחה מכמה סיבות הראשונה והעיקרית היא שאני מפחדת להישאר לבד דבר שקיים אצל הרבה אנשים אבל אצלי יש סיבה לדאגה אני לא יוצאת לשום מקום אז לא ממש יש לי איפה להכיר אני לא ממש נראת טוב אז לא בדיוק מתחילים איתי אני גם סובלת מהערכה עצמית מאוד נמוכה אז גם אם מתחילים אני לא רואה את זה וגם אם רואה אני בטוחה שזה לזיון חד פעמי ותו לא והסיבה העיקרית היא שאני נשאית צהבת הוא יודע את זה הגבר החדש לא ידע ולהגיד את זה על הפגישה הראשונה לא ממש יגרום לגבר להישאר לא להגיד זה להסתיר מידע שאני לא היתי סולחת אם לא היו מספרים לי הוא אוהב אותי רוצה להתחתן איתי ילדים הוא מתייחס אליי יפה סטודנט שאפתן לא עצלן בקיצור ממש בחור טוב אבל אין רגשות וזו השורה התחתונה לא יודעת מה לעשות בבקשה עצות...............

לוותר על אהבה זה כמו לוותר על החיים עצמם, לעניות דעתי אנחנו לא חיים בשביל להביא ילדים אלא בשביל להנות מלהביא ילדים (מקווה שהבנת את הרעיון אם לא אני יכולה לכתוב עוד שעות רק תגידי...:)

שלום תמרה, השאלה שלך, כמו שאמרה ענתי, אינה טפשית כלל וכלל. את מתארת קשר שנמשך כבר שש שנים, למעשה מאז היית בת 18. לפי דברייך היו לך לא מעט קשרים רציניים עם גברים, אך ניתן להסיק שהם היו בגיל העשרה, ולכן גם צבועים ברוח זו. כיום, את כבר אדם בוגר, עם צרכים, ציפיות ומשאלות של אדם בוגר. אני מסכימה עם ענתי, וחושבת שחיים ללא אהבה עלולים להיות מדכאים ומתסכלים. ילדים יכולים לטשטש עובדה זו רק מעט, אם בכלל. נשאות של הפטיטיס אינה צריכה לגזור עליך חיים ללא אהבה. אם יש מי שאוהב אותך כמו שאת כל כך הרבה שנים, אין לי ספק שיימצאו גברים נוספים כאלה, אותם תוכלי לאהוב בחזרה. אם את מרגישה קושי ביכולת לקיים זוגיות אינטימית קרובה ומספקת, תוכלי לשקול פניה לטיפול בגישה דינמית. טיפול כזה ייתן מענה גם לתחושות חוסר הערך, המשתקפות היטב באופן בו את מתארת את עצמך. בהצלחה ליאת