אני מרגישה שחרב עלי עולמי

הפסיכולוג שלי הודיע לי היום שאינו מעונין לטפל בי יותר. אני מטופלת אצלו כבר שנה עקב אובדן והוא הודיע לי שעקב מחלוקת ביננו שהוא אינו יודע איך לטפל בה הוא לא מעונין לטפל בי יותר. הוא הודיע לי שניתן לקיים עוד פגישת פרידה אך איני רואה בכך טעם אני מרגישה כאילו אני חובה אובדן נוסף . אני כ"כ כואבת. הצילו !!!!!!!!!!

אולי זה הכול עקבה לטובה בשביל כסף את תשיגי פסיכולוג טוב לא חסר היום בעלי מקצוע אז תתחילי לספר את סיפורך מהתחלה רק תאמרי לפסיכולוג שלך שירשום לך במיכתב את הבעיה שלך שתוכלי להראות לרופא אחר ותפסיקי לקחת את החיים קשה

אינני מעונינת לגשת לפסיכולוג אחר.

לי, פסיכולוג זה לא אינסטלטור, ואנשים נקשרים אל הפסיכולוגים שלהם מאוד מאוד...הם לא תופסים את אותו הבן אדם כ"בעל מקצוע" בלבד, וכמו שאת לא יכולה ללכת למישהו שאיבד חבר קרוב ולהגיד לו - למה אתה חווה אבדן? יהיו לך עוד הרבה אנשים שירצו להיות חברים שלך? זה נכון, מצד שני לא משנה מה אתה הבאת לקשר, בין אם זה את עצמך או כסף או את שניהם, הבן אדם שמולך כבר לא יהיה אותו האדם שלמדת לאהוב, על התכונות שלו, התגובות שלו על היחס הזיכרונות וההיסטוריה - ה כ ל, אין תחליף לבן אדם - לכן, האבדן. בין אם זה אמא, חבר, פסיכולוג או כל בן אדם אחר שנקשרת אליו - בטח שכסף לא יוכל למצוא את הפיתרון לחלל שהוא השאיר כשהוא עזב..אף פעם לא היה לך מישהו קרוב באמת? או שפשוט עוד לא עברת הרבה בחיים? נו, מילא, עדיף שכך. מטומטמים אבל אופטימים, כמו הדרום אמריקאים. זה לא נורא....

אני כל כך מבינה אותך! כי לי קרה אותו הדבר. זו נטישה שקשה להתגבר עליה. אני חושבת שהפסיכולוג שלך חסר אחריות. א. שהוא לא ניסה להעביר אותך למטפל אחר, למרות שאת מרגישה שאת עדיין צריכה טיפול ומקום להיות בו. ב. כי בן אדם בוגר שיש לכם קשר כל כך ארוך, ידע לכבד אותך מספיק כדי לא לקטוע ככה את הטיפול ותת לך קלוז'ר מסוים בצורת פגישת פרידה... אני לא יודעת מה הייתה מחלוקת כל כך גדולה שהוא לא יכול היה להתגבר עליה, בין עם ע"י לקחת עזרה מקצועית בעצמו, או להמשיך לדבר על זה, אבל זה חוסר אחריות פרופר! לדעתי, תגידי לו כל מה שאת מרגישה, תשאלי בדיוק למה לא ניתן להתגבר על המחלוקת הזו, ואפילו תגידי לו שאת צריכה אותו. אולי זה יעזור לו להבין כמה זה כואב לך, אבל אל תוותרי על מה שמגיע לך. לפחות זו דעתי..אבל, אם הוא לא יהיה מוכן להקשיב, אל תבזבזי אליו את הזמן. תמצאי דרך להמשיך הלאה, תחפשי אנשים אחרים שכן רוצים להיות שם בשבילך ותאחזי בהם, או שתחפשי פסיכולוג/ית אחרים והפעם תדעי יותר טוב מה את צריכה ותדעי לבקש את זה מההתחלה, בין אם זה להישאר לצידך לא משנה מה, או כל שדבר אחר שהיה קשור למחלוקת בניכם. אני מאחלת לך הרבה חוזק! שומעים את הכאב שלך, והלוואי שהוא יעלם בקרוב.

אך אני דחיתי זאת על הסף זה נראה לי רק משהו שיעצים את הכאב. איני מעונינת להיפגש עם פסיכולוג אחר איני רואה את עצמי נפתחת שוב לפני מישהו/מישהי.

ולא בפורום ואז ניתן לפרט את מה שקרה.

היי, אני מתאר לעצמי שזו תחושה מאד קשה. מנסיוני כמטופל זו בהחלט יכולה להיות חוית נטישה ואובדן. אני הייתי מציע לך להיות אמיצה וללכת לפגישת הפרידה. תנסי להסתכל על הדברים מנקודת מבט אחרת, לנוהג כפי שלא נהגת בעבר. זו אולי הזדמנות בשבילך להתעצם. זו הזדמנות אולי להתפכח מאשליה שהמטפל שלך הוא כל יכול, כי אחרי הכל הוא רק בנאדם. טיפול כמו מערכת יחסים יש בה משברים. ואת במשבר כעת בטיפול אבל זה לא בהכרח חייב להיות הסוף. אם המטפל התייאש, חשבי את ,מה באפשרותך לעשות, איזה צעד שיגרום לו להבין כיצד הוא יכול לעזור לך. אני מאמין שבכל מקרה, המפתחות לריפוי שלך נמצאים אצלך. זו הזדמנות שלך להתעלות על עצמך ולמצוא דרך לשמור על המסגרת הטיפולית. כדי שתדעי שעשית את המירב. תנסי להסתכל על הקשר שלך מנקודת מבט של שותפות ולא רק ממקום פסיבי. חשבי היטב מה את רוצה להשיג מהמטפל שלך בשלב זה. לא להתייאש. בהצלחה

אני כ"כ מיואשת שהייתי מוכנה לקבל כל תנאי אם הוא היה מוכן להמשיך לטפל בי. אני לא מפסיקה לבכות מאז הטיפול היום.

שלום א' מההסבר ששלחת, ניתן להבין שלא מדובר בקפריזה משונה של המטפל, אלא במשהו מצטבר, שמבחינתו הגיע לנקודת שיא באירוע האחרון. אני מבינה את הזעזוע והאובדן שאת חשה מול צעד קיצוני שכזה, אך עליך לזכור שמרגע שמטפל איבד את העמדה האמפתית כלפיך - יהיו סיבותיה אשר יהיו - הוא יתקשה מאד למלא עבורך את הפונקציה המיטיבה לה את זקוקה. מבחינות רבות, כשמטפל מרגיש כך, מוטב שיפסול את עצמו מראש. על הסגנון והדרך אפשר להתווכח. אני מציעה לך ללכת לאותה פגישה אחרונה, להביא את תחושותייך בצורה אותנטית, ולאפשר לשניכם להיפרד באופן מכבד. בברכה ליאת

המטפל מאבד את העמדה האמפתית - והמטופל מושלך לרחוב. בעיני זו עילה לתלונה אתית, אם לא למעלה מזה.