בוקר טוב אורנה

התלבטתי איתך ביום רביעי לגביי המשך טיפול ואמרת שאת תוהה אם זו אכן היתה שיחת פרידה. ואני עדיין מתלבט... הטיפול היה אמור להיות מלכתחילה קצר-מועד והמטפל אף הגדיר משך שטיפול. הגעתי אליו עם חצי-המלצה ובהחלט נתתי קרדיט לטיפול. יחד עם זאת הדרך שלי לבחון את היעילות היא דרך דבריו של המטפל. היה לי קושי עם שיטת האבחון ותחושה שאני לא מצליח להתמקד וגם לא ראיתי שיפור במצבי. עד השיחה שבמהלכה המטפל פתח אצלי פצע בדמות חרדה וזה עורר אותי. וזה קרה בעקבות חילופי דברים ביננו שהוציאו אותו משלוותו וכנראה המוצא שלו היה להדביק לי את מדבקת הפחד והחרדה. הוא הביע חוסר רצון להיגרר לתוך עולמי. בשיחה שאחרי הסברתי לו שאולי הוא פתח לי פצע וזו יכולה להיות פריצת דרך אבל הוא לא ידע ל"חבוש" לי אותו. פתאום חויתי את המטפל כמשהו כוחני. זהו. בשיחת הסיכום הארוכה שבאופן אסורדי היתה הכי אינטימית ופתוחה..המטפל הודה שיש ביננו דמיון רב ושגם לו יש רגישויות דומות לשלי...ואז תהיתי האם חשתי את זה כל משך הטיפול ולכן היה קשה לי לבטוח בו. תהיתי ביחד איתו, האם זה נכון שהוא יטפל בי כאשר נגיעה במקומות רגישים שלי עשויה לעורר גם אותו ובעצם למנוע ממנו להיות איתי באופן מלא. לא היתה לו תשובה. בכלל הבעתי בפניו תחושה שהוא לא ממהר להיכנס לעולם שלי...חלומות...ועוד עניינים מהותיים עבורי שהוא לא מתייחס אליהם. אז אמרתי לו שאולי זה עמוק מידי בשבילו... זהו, נשארתי עם מדבקה של חרדה, ושבהחלט יתכן שתוקעת אותי בחיים אבל מה אני עושה איתה...אין לי מושג....מה דעתך?

שלום יניב, אני מצטערת לשמוע שהחוויה שהטיפול הותיר בך היא חוויה כוחנית ולא מספיק רגישה לצרכיך. העובדה ששיחת הסיכום הייתה השיחה האינטימית ביותר, היא דווקא עדות טובה למה שאפשר לעשות בטיפול. בנוגע לשאר הדברים שכתבת על המטפל אני קצת מהססת כיצד להגיב. יש לי תחושה שהחשיפה העצמית של המטפל הייתה מוקדמת מדי ולא לחלוטין נחוצה, אך באמת שקשה (ולא נכון) לבקר דברים מבחוץ. לגבי החרדה - אני מזמינה אותך בחום להתנסות שוב בטיפול פסיכולוגי. הפעם, יתכן שתרצה לבחור בפסיכולוג קליני המתמחה בטיפול בחרדה, על-מנת שתוכל להתבונן בדברים לעומקם. שיהיה בהצלחה, אורנה