מה אני שווה?

היי.אני מרגישה שאני חייבת להוריד לחץ.כאילו להתאים את קצב החיים לעצמי, ולצאת מהמצב הזה של לרוץ ולרוץ בלי אויר,כשאני מרגישה כל הזמן אשמה.לא עושה מספיק,לא טובה מספיק...אז חשבתי לעזוב את הלימודים.שוב..ואני יודעת שאם אעזוב גם הפעם,כבר לא אעשה זאת.אני כבר "ילדה" גדולה... אבל אני לא יודעת מה לעשות.איך אחיה עם זה שלא ייצא ממני כלום?! אני יודעת שמבחינה אינטלקטואלית אני יכולה להם.אבל אני לא מסוגלת לשאת את כל הכרוך בכך.ובודאי עכשיו,כשהחיים דורשים ממני אנרגיה במקומות רבים אחרים. אני לא יודעת מה קרה לי.כילדה הייתי תלמידה טובה מאד,ואפילו בתיכון הייתי טובה (למעט מתמטיקה) והבגרויות עברו עליי בטוב,בלי לחץ,הייתי מאד מרוכזת ומאורגנת וקיבלתי ציונים טובים.לא סביר שלא ייצא ממני כלום. אני רק רוצה לחיות בשלום עם עצמי.להפסיק להיאבק. נזכרתי היום בעצב שאימא שלי אמרה לי בילדותי שאני בטלנית.אני לא זוכרת באיזה הקשר...זה לא היה קשור ללימודים כי הייתי תלמידה טובה.אבל אני זוכרת שזה נאמר יותר מפעם אחת... מה יש לי? אני בטלנית?מה אעשה?

שלום ויק, אחת התכליות (ככה אומרים?) החשובות של טיפול פסיכולוגי זה ללמוד לדעת עוד על האופן בו אמירות מוקדמות של הורינו מהדהדות בתוכנו גם היום ומכתיבות את התנהגותנו. תכלית נוספת, קריטית לא פחות, היא השתחררות מרודנותו של הדטרמיניזם הזה, ולקיחת אחריות של אדם על חייו. אני מסכימה איתך מאד, וחושבת שכדאי ללמוד לחיות עם עצמנו בשלום. אבל לפני שאת מקבלת החלטות גורליות, מומלץ לוודא ש"הורגים את האויב האמיתי", ושהוא אכן המחסום שלך בדרך לקבלה עצמית. לא תמיד מה שגורם לנו לחץ רגעי או מאמץ הוא *באמת* האויב. האם הלימודים הם האויב, או אולי הציפיות שלך מעצמך? שווה בדיקה מעמיקה במסגרת הטיפול. שמחה לשמוע אותך ככה, טוב יותר. בהצלחה ליאת