הורות

ליאת כשילדי היו תינוקות וקצת יותר...נשיקות וחבוקים היו ענין שבשגרה. עם הזמן ככל שגדלו ובגרו, הדחף לנשק ולחבק הלך והתמעט.עד כדי העלמות מוחלטת. אני צופה מהצד באמהות אחרות שחיבוק לילדיהם הבוגרים הוא מצב טבעי להם ללא שום מחסום. ואני שואלת את עצמי .מה לא בסדר אצלי? אני בטוחה שגם ילדים "גדולים" זקוקים מדי פעם ליד תומכת ,ליטוף או כל מגע פיזי אחר., דבר שלא מרגיש לי נח לעשותו. אשמח מאוד לשמוע את דעתך בענין. .

שלום ציפי, לכולנו קל וטבעי יותר לחבק ולנשק ילדים קטנים. כשהם מתבגרים, נוצר סוג אחר של קרבה, והמגע הפיזי פוחת. לפעמים הם עצמם נרתעים ממגע, ולפעמים ההורה. מגע בין אנשים מבוגרים נושא עמו משמעויות רבות, מיניות בעיקר. יש בזה כדי ליצור אצל אנשים מסוימים מבוכה ואפילו חרדה לא מודעת. אפשר לטפל בזה בכמה רמות- - להשקיע בקשר בדרכים אחרות ולהניח לזה. - לנסות לתרגל באופן מלאכותי נגיעות כמו חיבוק או ליטוף, לשבור את המבוכה ולגלות שזה יכול להיות אפילו נחמד. - לפנות לטיפול פסיכולוגי, ולנסות להבין את מקורותיה של החרדה ממגע והפחד מאינטימיות. בכל אחת מההצעות הללו טמונה הבטחה למשהו טוב. נסי למצוא מה מתאים לך, ולכי על זה. בהצלחה ליאת