בני בן 11

שלום רב בני עבר מכיתה רגילה לכיתה קטנה כבר שנה לומד כשהיה בכיתה הרגילה בני לא למד ביכלל היה קורע מחברות כל הציונים שלו 40 ובעיות מישמעת לא היה היום שנימצא בכיתה קטנה יש לו בעיות משמעת אבל יש לו ציונים טובים מבחינת התנהגות כל יום מתקשרים אלי יש ימים שהוא מושהה כל יום בני מקלל את המורה את הילדים ואומר שהבית ספר דפוק והחומר שלומדים של כיתה א' יש לציין שאני זאת שיזמתי שיעברו אותו לכיתה קטנה גם הפסיכולוגית של הבית ספר המליצה לי היום אני מרגישה שאני מצטערת שעשיתי את זה אני מרגישה שהילד לא שמח אפשר לומר שאיבד את שמחת החיים והוא רציני מה עושים ? לפני שנתים עשיתי לבני איבחון דידקטי והמאבחנת כתבה שהילד צריך הוראה מתקנת אינטנסיבית וכיתה קטנה אני אובדת עצות מצד אחד בכיתה הרגילה לא למד אבל לא היה בעיות משמעת וילד חברותי ומצד שני בכיתה הקטנה שונא ללכת בבוקר מקלל כל בוקר את כולם ויש המון בעיות משמעת יש 8 בנים בכיתה שלא ניפגש איתם הוא ניפגש עם הילדים מהבית ספר הישן מבחינת לימודים בכיתה הקטנה מביא ציונים במבחנים 90 מבקשת יעוץ ? האם אני צריכה להחזיר אותו לכיתה הרגילה האם הנפש שלו יותר חשובה מהלימודים אני בדילמה מה עושים? תודה

שלום לי, אני מאמינה שאין הכרח למהר וליצור שינויים נוספים בחייו של בנך. בודאי לא מבלי לנסות להבין מה קרה כאן: מדוע הוא סוער יותר כעת, ממה הוא סובל כל-כך, מדוע אינו מתחבר. כפי שהתייעצת בעבר עם אנשי מקצוע שהכירו את בנך, עשי זאת גם כעת: דברי עם המורים שפוגשים אותו והתייעצי עם הפסיכולוג/ית החינוכי/ת העובדים בבית הספר. ועוד נקודה למחשבה: אני לא בטוחה שנכון להפריד כך בין התחומים, ולהציב את ההצלחה בלימודים למול השמחה ושלוות הנפש (בתור שני דברים כל-כך שונים). הדברים הרבה יותר מעורבבים מזה... בהצלחה, אורנה