איך?

הי אורנה איך אני שעברתי כ"כ הרבה בחיים ואני בסה"כ בת 37 , איבדתי שלושה אחים(שתי אחיות ממחלה ואח בצבא),כמעט איבדתי את בעלי פעמיים בשנה וחצי האחרונות (עבר שני ארועי לב קשים עקב פגם גנטי)ואחרי חמישה טיפולי פוריות שנכשלו לא מסוגלת להכיל בתוכי את הפרדה. איך אני שכולם אומרים איזה חוזק יש בי וכל הכבוד שאחרי כל מה שעברתי עדיין נשארתי אופטימית מרגישה כאילו נפער בי חור. איך אני שכל מטרה שהצבתי לעצמי הגשמתי מרגישה עכשיו כמו שבר כלי. איך אני שלא נתתי לאף אחד את האופציה לרחם עלי ולדעת מה מתחולל בפנים משתפכת עכשיו כאן כאילו אין מחר. ואיך אני מתחילה מחר טיפול חדש כשבפנים עמוק נשאר הרבה כאב וגעגועים מהטיפול הקודם שלא מניח. סליחה על ההשתפכות. איריס.

איריס גם לחזקים מותר להישבר קצת. השבירה היא דרך להרפות קצת את הקושי. השבירה יכולה להיות צעד אחורה שאנו לוקחים כדי לתת תנופה. כבר שמעתי על אנשים רבים, שהודו שהם לא בטוחים שהיו חזקים אותו דבר אם לא היו עוברים את "השבירות" שבדרך. הרבה פעמים אתה יוצא מזה מחוזק יותר,חכם יותר,מבין יותר.......... איך? הזמן יגיד. ככל שהזמן יעבור הוא יסלול עבורך את התשובה המתאימה לך ביותר. למה לא לחזור לטיפול הקודם? בכל מקרה, כמו כל דבר חדש, טיפול חדש יכול להיות דרך חדשה,אפשרויות חדשות,תובנות חדשות ואחרות. בחרת במקום הטוב ביותר להשתפך..... ! שיהיה לך בהצלחה,וסליחה אם התפרצתי.

שלום איריס, צר לי לקרוא על הכאב והאובדן הקיימים בחייך. דווקא למולם, הכאב על אובדן המטפל מובן לי עוד יותר. הוא מובן לי כביטוי, ייצוג, של חלקים של נטישה וייאוש בחייך. הלא דווקא בגללם מובן מדוע קשה כל-כך לסיים טיפול ששהעזת להאמין בו, שהעזת לקוות שיהיה שם כל זמן שתזדקקי. לכי לטיפול החדש עם ההרגשות האלה, בטאי אותם שם כל זמן שיעלו בתוכך. אני מקווה שהחווייה הטיפולית החדשה תהיה מיטיבה ויציבה, כל זמן שתרצי בה. חזקי ואמצי, אורנה