לליאת

אני כותבת שתי הודעות נפרדות,כי ההודעה הקודמת שייכת בעצם לעזרה למשתתפת אחרת ולא אליי,וגם זה בנושאים שונים,ולכן עדיף שיתייחסו לכל הודעה בנפרד. העיניין הוא,ליאת,שלמרות שלפני שבוע הבהרת לי עד כמה אני מתייחסת בצורה מאגית לחיי, עדיין איני יכולה לחדול מכך,ומאז מצבי הנפשי רק התדרדר,והגיע למצב שאני שוב חשה כמו בעבר,שאין טעם לחיי(וכמובן שלא אעשה כלום עם זה).אני חשה מיואשת ומתוסכלת מהכל, ומפחיד אותי אפילו לכתוב זאת,ואני מקווה שבזה 'לא אפתח פה לשטן',אך נראה לי כאילו ש'אלוהים שונא אותי' ו/או שמישהו קילל אותי,ולכן אני עוברת כעת את ה'גיהנום' שאני עוברת; אל תדאגי - לא השתגעתי עדיין,אך אני מאמינה שכשהכל משתבש אולי זה באמת תלוי גם ב'כוח עליון' כלשהוא,ואולי - כמו בברכות - יש תוקף כלשהוא גם לקללות שאנשים מקללים?! בטח את וכולם עכשיו יחשבו ש'השתגעתי לגמרי' - ש'נדפק לי המוח' אם אני מדברת ככה, אך כך אני מרגישה,אחרי שכל דבר בחיי - ואני מדגישה "כל דבר.." - מהקטן לגדול,משתבש כל הזמן,ואני נמצאת כאילו במעיין 'מעגל זדוני' שלא נפסק ושרק מתמשך ומתמשך...ומחריף. נכון - אני זוכרת שאמרת לי לצאת לפעול וכו',אך זה קשה מאוד לביצוע כשכל דבר בחיי משתבש- בין אם מדובר על הבריאות (כשכל המחלות ה'מוזרות והנדירות יחסית' 'נפלו עליי'), על התחום הנפשי (שגם בו 'איני נוחלת ההצלחה' ואני רק סובלת ו'נאבקת'בעצמי ובאחרים-עקב הOCD ),ובוודאי שאין מה לדבר עקב-כך על נושאים כמו :זוגיות ועבודה,שבעיקבות כישלון הנושאים האחרים הם בעיקר לא קיימים ו'חסרי סיכוי'. פעמים רבות אני שואלת את עצמי "למה כל הצרות נופלות דווקא עליי?",והתשובה היחידה שהגעתי אליה כתובה למעלה(שאולי 'אלוהים שונא אותי' על משהו שעשיתי ואיני יודעת או שקוללתי ע"י מישהו). אף-אחד(אפילו לא משפחה קרובה לא יודע עד כמה קשה לחיות יום-יום,שעה-שעה,דקה-דקה,כשכל דבר שאת עושה או חושבת לא ממש שייך לך,אלא למשהו פנימי ש'תוקף אותך' ללא הפסקה ופוגע בחייך ובחיי אחרים-הסובבים אותך; למשל כשדאגה לניקיון כביסה הופך להיות כ"כ משמעותי בחיי,עד כי לא ארגע עד שאדאג שהיא תועבר 'בצורה סטרילית ' לארון הבגדים מהחבל (הכוונה לפיג'מות ו/או מגבות בעיקר),ואם מישהו נגע למשל בכותונת בבגדיו,כשהוריד את הכביסה מהחבל או כשקיפל אותה וכו',ובגדיו לא היו נקיים(כלומר שהיה מקולח ועם בגדי שינה שלא לבש מס' ימים ובעיקר לא עם בגדים שניקה או ירד לזבל),בזמנים מסויימים - כמו היום - שאני עצבנית מאוד,זה יכול לגרום לי לחרדה נוראית, לתסכול ועצבים,ואז בד"כ אריב עם אותו אדם,ואתעצבן עליו ולא ארגע עד שאזרוק את אותו בגד לכביסה או שאם אדע שמחר מחליפים מצעים אשן עם אותה כותונת(כי המיטה ממילא כבר 'מלוכלכת') ולמחרת אזרוק את אותה כותונת לכביסה.מה ש'אוכל לי את הלב' זה שכעת אני מבינה עד כמה תופעות אילו פחתו במידה ניכרת(אך לא נעלמו) כשנטלתי את התרופות, וכעת(בזמן הקרוב-מסיבות שונות שאיני יכולה לפרט כאן,ועפ"י החלטת הפסיכיאטר)לא אוכל להתחיל עם תרופה אחרת,וגם זה קצת מדכא אותי - שתמיד אצלי הכל משתבש,אלפי אנשים נוטלים תרופות ללא כל בעיה וזוכים ל'שלווה חלקית' מהOCD,ואצלי שום-דבר לא הולך בקלות,והכל משתבש,ואני תוהה - למה החיים כ"כ'שונאים אותי'-לא עשיתי משהו רע לאף-אחד,אז למה הכל אצלי מסתבך?! מקווה שלא התשתי אותך, משתנה

לשום לך משתנה אתמול נעזרובך ואת עזרת תמכת ועודדת והיום את כבר נמצאת במקום אחר אך מוכר אך אל ייאוש . אך כולנו חיים כי את חיינו אפשר לדמות למעלית כפי שמעלת פעם עולה ופעם יורדת כך אנחנו כבני אדם פעם מדב רוחנו טוב ואנחנו עליזים וצוחקים ופעם מצב רוחנו יורד ואז מופיע דיכדוך עצבות וכאב וכשמצב זה מדרדר ומגיעה לשפל זה לא טוב בכלל אך טוב שאת מצאת את המקום הנכוןלשפוך את ליבך. ולהוריד מעל כתפיך את מעמסת חייך. למרות שבסופו של דבר זה חיים שלך ואת זאת שחייה אותם ביום יום ןאמורה לתמודד עם דברים כאלה ואחרים דעי לך שתמיד זה טוב שיש לך אוזן קשבת ובקרה הזה זה טוב בשביל שבתיים כי לצעד המשתתפים יש לך את אנשי המקצוע הנהדרים וזה פלוס ענק רק שתדעי ותקחי את זה לתשומת ליבך.אז קומי על שני רגלייך עמדי יציב ותחייך למראה כאדם אותו את רואה שם זה בעצם את תנסי לדבר אל אותו אדם ואת התשובו את תקבלי תכיפף מעמך מה מקום הכי קרוב אמיתי וטב למעשה אותם תשובות שאותם תקבלי את בעצמך עליך ועל מהות חיים וכל הכרוך בזה יבוא ויגיע בבת אחת מתי שתבקשי בתוכך מהמקום הכי עמוק מפנים אמיתי שלך והוא רק שלך לא של משהו אחר בהצלחה. .ש.שולחת לך חיבוק חם ואוהב יליטופ מחמםאת הלב שמוביל אותנו לעיתים למחוזות אחרים שלך כאן בשבילך תמיד .ש.

שלום משתנה, לצערי, אין לי הבנה רבה בתחום המאגיה. מול קללות ו"עין הרע" יש קמעות וסגולות שונות, הניתנות ע"י ידעונים למיניהם. יש אנשים המוכנים להישבע שזה עובד. בפורום פסיכולוגיה קלינית, ההתייחסות אל חיינו חייבת להביא בחשבון את החלק התבוני והמתבונן, הסקרן, החקרני, והלוקח אחריות. מקווה שתצליחי בכל זאת לוותר על העמדה הפסיבית והנענשת, ולהמשיך לחתור למימוש עצמי, להגשמה, ולעשייה ולהתגברות. מן הסתם נדבר עוד במהלך הסופשבוע. בינתיים לילה טוב ליאת

שמעתי חלקית להצעות שניתנו לי,והתחלתי השבוע סוף-סוף{לאחר הפצרות וניסיוני שכנוע רבים,מצד הרבה אנשים-בעיקר אנשי מקצוע} ללכת הליכות יומיות של כשעה ויותר,זו סה"כ פעם שלישית שאני הולכת (ברחוב),אך היום הרגשתי שהרבה יותר קל לי ללכת ואף להגביר מהירות{כמובן-לא הליכה מהירה מאוד ולא ריצה,כי איני יכולה עקב הבעיה ברגל},וגם נהנייתי ללכת,ולפני שהחלטתי ללכת הרגשתי צורך עז לעשות זאת, וזה דבר נדיר אתלי - לחוש צורך ללכת,כי כבר חודשים מנסים לשכנע אותי שאלך ואיני עושה זאת,אז שאני ארגיש חשק לכך,למרות העייפות(כי קמתי מוקדם מאוד וכי ניקינו את הבית היום,ואחרי הניקיון היתי מותשת וכדי 'לשרוד' היתי חייבת לשכב כחצי שעה ולנמנם - על מיטתי/שעדיין לא סידרתי),היום,השעה,זה דבר שלא מובן אפילו לי,איך לא ויתרתי לעצמי ולא ריחמתי על עצמי בעיניין זה,ולמרות שהיו לי את כל הסיבות לא ללכת היום,לא ויתרתי,ואף נהנייתי מכך?! דבר נוסף ששמתי אליו לב בזמן שהלכתי,הוא שראיתי בחורה צעירה שהלכה-בקושי רב- עם קביים, עקב מה שנראה כ'פגם מולד',ומיד הודיתי-לאל על כך שלמרות 'כל הצרות שלי' (המחלות,בעיקר)אני יכולה לצעוד חופשי{"טפו-טפו-טפו"}(אומנם עם מגינים לרגל-קרסול וכו' ואומנם בקצב לא הכי מהיר ובטח שלא ריצה ואומנם כשאני מנסה להגביר מהירות אני מיד צולעת),אך בכל-זאת זו 'הליכה חופשית' ולא להיות תלויה במכשירים וכו',ואני כן רואה את הדברים החיוביים שיש לי - שאינם הרבה בזמן האחרון,אך הם קיימים; ויחד עם זאת איני מסוגלת להתעלם מכל הדברים הרעים שיש לי וש'פוקדים' אותי בזמן האחרון, והם 'גוברים' על הדברים הטובים הבודדים והמעטים ביותר. נמאס לי מהשינויים הקיצוניים שיש לי בזמן האחרון במצב-הרוח,טוב לי ורע לי אח"כ, אני שמחה(פחות שכיח) ואחרי זמן קצר עצובה ומדוכאת(שכיח יותר) ובקיצור אין לי 'שקט-נפשי',והבנתי גם שחלק מהבעיות הבריאותיות קשורות למתח זה שאני נמצאת בו.אני מרגישה שאני בתקופה שהכל נראה מבולבל ומפחיד ואין כעת שום דבר וודאי בחיי. לילה-טוב, משתנה

" נראה לי כאילו שאלוהים שונא אותי או שמישהו קילל אותי ולכן אני עוברת כעת את הגהנום שאני עוברת. לא השתגעתי עדיין אך אני מאמינה שכשהכל משתבש אולי זה באמת תלוי גם בכוח עליון ואולי -כמו בברכות- יש תוקף כלשהו לקללות שאנשים מקללים" אני באמת ובתמים מאמינה שאלוהים או אנשים אחרים לא שמו לעצמם מטרה שיהיה לך רע או שתוותרי... עצוב לשמוע שאת תולה הכל בכוח עליון או בקללות שאולי קיללו אותך אם זה מה שתגידי לעצמך,שהכל אבוד וחסר סיכוי- הכל באמת יהיה אבוד וחסר סיכוי. אם תגידי לעצמך שאת כישלון כך תהיי כישלון. אם תגידי לעצמך שאת מאמינה בעצמך שאת יכולה שאת רוצה שאת טובה-הדברים יסתדרו מעצמם.

לשולמת ולחן היקרות,תודה על תמיכתכן בי,זה עוזר. שולמית את צודקת שבחיי היום-יום יש שינויי מצב-רוח ויש 'עליות וירידות',רק שאצלי לצערי,מאז הפסקת הכדור-השינויים נהיו קיצוניים,הרבה יותר אפילו ממה שהיה לפני התחלת הטיפול התרופתי. וחן- דברייך הגיוניים בהחלט וידועים לי,אך זה קשה ליישמם. להתראות בינתיים, ולילה-טוב, משתנה