HI

שלום ליאת מה שלומ עוד מעט שנתיים עברו מהמקרה בקרוב אני ימלאו גם שנה לטיפול מסודר עדיין התחושות שלי קשות.......חלומות לא נעימים ועצב רב.....שתוקף מדי פעם....אני מאוד מאוד מודאג... לא מסוגל גם לקבל חיבה...גם כשרוצים לתת ....

היי מיסטר בלו, 'ימי-שנה' הם זמן טוב לחשבון נפש. אלה נקודות ציון בהן נוח להביט לאחור ולהיווכח בכברת הדרך שנכבשה. איכשהו, גם אנחנו - מכאן - ליווינו אותך בדרך המפרכת הזו, יודעים כמה מאמץ והשקעה היא גבתה ממך. בעיני, היכולת לחוש עצב עמוק היא הישג. העצב, גם כאשר הוא כחול נורא (והופך לסימן ההיכר שלנו), טוב מן האשמה, החרדה, הגינוי העצמי, ואפילו מן הזחיחות המדומה. יש אנשים שעובדים שנים רבות בטיפול כדי להיות מסוגלים לחוש עצב. נסה לקבל אותו בברכה, לכבד את נוכחותו, ולאפשר לו להיות. אני יודעת שלפניך עדיין כברת דרך נוספת. זה אף פעם לא נגמר. יש בי אמונה גדולה שבאחד הימים, מעבר לאחד הסיבובים המסוכנים בדרך, גם אם תגיע עייף וצמא וברגלים כושלות, תמתין לך האהבה. שבת שלום ליאת