שולחן

אני מתחמקת. מתחמקת.מתחמקת. יכולה לדבר בלי הרף על דברים כאילו חשובים. לא נוגעת בכאב. בשום דבר שיתקרב אפילו לכאב. ככה על פני השטח, וזה מזין את עצמו - לופ חסר מוצא. תנערי אותי. תחסמי.אל תתני להתחמק. תתקפי. תהיי אקטיבית. תפרצי את ההגנה. לעזאזל. בבקשה...?

שלום לך, הגם שדימויים מליטנטיים בדר"כ 'עושים לי את זה', אני לא לגמרי משוכנעת שמול מטופל המתבוסס בכאבו, זאת בהכרח הדרך. מאחלת לך שתנצחי בכוחותיך-א?ת?? א?ת שומרי הסף הנאמנים שלך. בהצלחה ליאת

ובכל זאת. למה? זו לא התקפה בלתי מתוכננת. זו בקשה. בא לי על כדורגל: קבוצה אחת בבונקר מבקשת פריצה מהקבוצה הנגדית. זה מה שיעורר אותם לצאת מהבונקר. בואי נאמר שאלה קבוצות ללא כוחות שוים. הורים נגד ילדים. החסימות, ההתקפות, הירידה להגנה והעליה המתפרצת יהיו בכל מקרה כדי לאפשר לילדים לנצח.

ובכל זאת. למה? זו לא התקפה בהפתעה זו בקשה. בא לי על כדורגל: קבוצה אחת בבונקר השניה עולה להתקפה ומעוררת את הראשונה. אלה לא קבוצות שוות. נאמר הורים נגד ילדים. ההורים ישחקו "על אמת" - הכל כדי שהילדים ינצחו ויבקיעו. שולחן כדורגל

אני יודעת שלא במתכוון - אבל העצבת אותי.

... ואני חושבת שחיבוק היה עושה את העבודה. מאיזה סוג שהוא. הוא תוחם. משמש כגדר. הוא יוצר גבול. הוא מחמם מעצמו ואז את רוצה להשיל את השכבות מעל עצמך. אם כן, זו אינה רוח הצפון עם מכונת הרוח התוקפנית והמנשבת, כי אם השמש הרכה. מה את אומרת? * והנה אחת הגרסאות של הסיפור הישן, הטוב והמוכר: "מעשה שהיה בשמש ורוח הצפון שישבו להם בחוסר מעש וביקשו למלא את זמנם. לפתע ראתה רוח הצפון אדם היוצא מביתו בדרכו לדוג בנחל. אמרה רוח הצפון לשמש: "בואי נתערב שאני אוכל להפשיט אדם זה מבגדיו מהר ממך", הסכימה השמש להתערבות וכך, החלה רוח הצפון לנשוב ולנשוף על הדייג המסכן. בתחילה, פרח לו כובעו ואף המעיל נפתח וכמעט עף מעליו. הרוח הגבירה אונה, אך הדייג חיזק אחיזתו במעיל ואף תפס את כובעו. ככל שנשבה רוח הצפון חזק יותר, כך נתעטף האיש חזק יותר. לאחר שעה קלה התייאשה הרוח ופנתה לשמש ואמרה "אין לך סיכוי להפשיטו. הדייג כל כך חזק שלא הצלחתי להפשיט אפילו את כובעו". יצאה לה השמש מבעד לעננים הכהים והחלה לשזוף בו קרניה. הדייג הרפה אחיזתו במעיל והחל מזיע. המשיכה השמש לחמם ותוך זמן קצר, השיל הדייג בגדיו וקפץ לטבילה קצרה בנחל."

מוקדש לכל בעלי השריון- שיר הנשמרת/ תרצה אתר השמיים רצים, רצים, רצים, בתריסים כל מיני עיגולים נוצצים, כל מיני דברים נעשים יותר ויותר סמוכים. אני נזהרת מדברים נופלים. מאש. מרוח, משירים. בתריסים כל מיני רוחות מכים. כל מיני עופות מדברים. אבל אני שומרת את נפשי מהם. וגם איני בוכה. אני זוכרת שביקשת שאהיה ברוכה. אני ברוכה. השמיים רצים. הם אינם נוגעים בשיער ראשי שלך. הם אינם מתקרבים אפילו לרוח שבאה אלי ממך. השמיים רצים למקום אחר, והרוח סביבנו, טבעת שקופה, כמו בערב שרב, אנחנו ירח, הרוח סביבנו עבה.

תודה על ההתיחסות הרגישה, הסיפור והשיר. אני צריכה עוד קצת זמן לעכל. שולחן חול