אין הגנות

קרה לי דבר טרגי, התמוטטו לי כל ההגנות בבת אחת, יותר טוב שלא תשאלי איך. מאז, אני לא מצליחה לבנות אותן בחזרה. אני בדכאון, חרדה, מחשבות על שגעון, עיוותי חשיבה. מהו הטיפול שיכול (אם בכלל)לעזור , ולבנות הגנות חדשות, בהתחשב שזה קרה מעיסוק יתר בנפש. האם התנהגותי קוגניטיבי יאה יותר הולם? או דינמי... ליאת- את יודעת אולי מה קורה במצבים כאלו, שההגנות התמוטטו בו זמנית אחת אחרי השנייה? האם האדם שנשאר ללא כוחות יכול לאסוף את עצמו ולבנות משהו חדש...כאשר ברקע, מהדהד כל הזמן הטראומה, הפגיעות, עיוותים, חרדות..

היי שלום רב הכינוי שבחרת לעצמך את האמת יש בו הרבה אומץ מצעד אחד הוא מצליח לגרום לי ליכהנס להרגשה לא טובה ומצעד שני הוא הכי קרוב אליך ומשקף בבירור את מצבך. אך בכל זאת מתקשה לקבלו בגלל שזה לפי דעתי צורת התגוננות שמצאת לך מתוך אילוצי חיי ואף מעין הסוואה או מסכה שאת בוחרת לשים על פניך או לעמיד לפנייך כדאי לא להתמודד באמת ותמים אחת ולתמיד עם בעיותיך מצוקותייך ולרגע שלא יעלה בדעתך שאני שוללת פוסלת אותך אלא להפך מבינה אותך מאד אך את בדברייך גם נסגרת ולא בדיוקנותנת שיעזרולך כלומר שכמה שניסת להעביר את עצמך בצורה ברורה את לא בהירה מספיק וחבל. אך בכל אופן קחי ממני תפיחה ואף דחיפה שהיא מעין זריקת עידוד דרך המילים הבאות תקחי את עצמך בידים ואל תיראי כי רק כך תצליח לעזור לעצמך לפסוע בגאון ומלא ההון לעבר מטרותיך בחיים. מילים אלה נכתבו בחום. שולמית

הכינוי שקופה לא נובע מאומץ או לחילופין מהסוואה אלא, מתחושה שאני התפרקתי ואין לי היום שום מעטה הגנה שלגיטמי על מנת להצליח לתפקד באורח יומיומי, היכולת לאזור כוחות ולחזור להיות רציונאלית. אני התחפרתי כ"כ עמוק, שאין דרך מוצא...לאן שאני לא פונה או חושבת אני מרגישה שאני נתקלת בקיר. במקום להיות עדינה כלפי עצמי, גינתי את עצמי, קרתי את כל הדי אס אמ..וחושבת שיש לי את כל הסימפטומים והמחלות...כל דבר טוב נהפך לפתולוגי, אם למשל, חשתי כל חיי , די מבסוטית מעצמי, בטוחה ושלמה..כיום זה נהפך לשגעון גדלות. למעשה , ניתן למצוא שם של הפרעה או מחלה אפילו לכל דבר שנחשב לכל הדיוט. אני סובלת מאוד....נחלשתי כ"כ ,, ומה שלא עוזר לי להתחזק , זה הנסיון הרע שעברתי טרום המשבר שלמעשה הקיף את כל תחומי החיים שלי, הכל הותקף ונצבע בצבעים פתולוגיים. היה רופא שאמר לי, שאני מסתבכת עם מילים בטיפול ולכן , כדיי לחשוב על אופציות אחרות..אני חושבת שיש משהו בדבריו מחד ומאידך, אני מרגישה עדיין צורך לדבר, לכעוס וכוי'ב.. אך , אני חושבת שכדיי שהפעם אנסה פסיכולוג, יש לי הרגשה ששם אוכל להיות יותר נקייה באופן השיתוף. אני זקוקה בדחיפות לאחד כזה, שידע מצד אחד להיות אמפטי ומכיל ומצד שני לדעת להיות קשוח ולהחזיק קצר. אשמח מאוד לקבל המלצות לפסיכולוג כזה מאזור הצפון... תודה ושולמית, אני מקנא היום בכל אלו שלא התחפרו עמוק והסתבכו בתוך עצמם במעגלים. מקנא ביכולת של אנשים היום לסמוך ולתת אמון במטפל/ת. ויכול מאוד להיות שאני לא ברורה, כי אני כבר כ"כ עייפה ומוטטת...הרבה זמן לא הייתי מחוץ לאמוציות על מנת לקבל פרספקטיבה.

שולמית, אני פניתי בשאלה די קונקרטית ופורמלית לליאת. ולא הייתי בכוונתי, לקבל פרשנויות לאופן ולתוכן פנייתי, שלעניות דעתי זה מסווה של דחייה. ולא ציפיתי בשום אופן, ששאלתי תשפיע אליך באופו כזה או אחר: "הוא מצליח לגרום לי להכנס להרגשה לא טובה" (שיפוטיות). עד כמה שברור לי, לפורום הזה, יש גבולות ברורים של שאלות ותשובות, ולא חלילה להכנס לתהליך דינמיקה קבוצתית. ליאת, זה בהמשך...לנסיון שלך לעמוד על קנקנן של התרופפות טיבן של פורומים מאין אלו ע"פ תגובתך אלייך, בהודעתי הקודמת בשם"רעות", כוחו של פורומים מאין אלו סוחפים באופן טבעי...יש תחושה שיש שם משהו, נגיש, זמין ובעיקר יכול להשליך את עצמו בדרכים שעדיין לא ברורות לי. בכל אופן, לדעתי, הדוגמא המובאת להלן אם כי היא מזערית אך, לדעתי זהו הקו המנחה. ואם תשאלי אותי, אני נפגעתי קשה נפורום שכל מנגנוניו לא היו תקינים, החל ממנהליו ועד חוסר גבולות המשתתפים. ואז, שאני איבדתי את כושר השיפוט שלי, נפגעתי קשות..ויצאתי בתחושות קשות. ליאת, תקני אותי אם אני טועה בהקשר לדוגמא שלהלן. אני פשוט מנסה להבין ולהסביר לעצמי, היכן הקשיים של אחרים השפיעו עלי או שלמעשה אלו הם היו הקשיים שלי שראיתי תחת זכוכית מגדלת.