הטרדה מינית

עברתי הטרה מינית במקום שאני עושה בו סטאז לקראת סוף שנה ע"י אחד המשתקמים (אני עושה סטאז באנוש) בחים אותו בחור לא שמעתי אותו מדבר ככה לא אליי ולא באופן כללי רק באותו יום היה ממש בהיי באמצע פעילות הוא אמר אני חרמן על (שמי) ושם ידו על ראשי הסטת את הראש ובפעילות אחרת אמר לי בואי אתי הביתה אני אדע לטפל בך היטב בסטאז התחברתי עם בחורות ולא היתי בקשר כלשהו עם הבחור רק שאלה של מה נשמע ? מה קורה? וכו..(בעיקרון אחרי סיום הפרוקט אני אמורה לתת להם הרגשה טובה ע"י שיחה כמו שני אנשים נורמלים וכו...) בקיצור אמרתי למדריכה יום אחרי והם דיברו איתו ובא וביקש ממני סליחה הקטע הוא שעכשיו אני מרגישה לא בנוח ללכת לסטאז שבו נמצא זה שהטריד אותי (הוא גם מרבה לדבר שטויות)אומנם זו לא הפעם הראשונה שהטרידו אותי זה קרה לי מלא פעמים גם ברחוב דבר שני אימי חלתה במחלת נפש שהיתי בת 15 במשך 5 שנים ואני זו שטיפלתי בה היו ימים שהכריחה אותי להתקלח במים קרים בחורף כי לא רצתה שאחכה עם בגדים טמאים עד שהמים יתחממו ,היתי הולכת עם בגדים מלוכלכים לבית ספר כי לא הסכימה שנפעיל את המכונת כביסה שגם ממנה נגעלה ולא הסכימה שאכבס ביד היתה אומרת לי דברים כמו:חבל שנולדת אם לא היית נולדת לא הייתי חולה ופעמיים גם חשבתי על התאבדות אך ויתרתי בסוף מטעמי דת (אני דתייה) הייתה שמה את הבגדים רטובים בארון ולא הסכימה לתלות בחבל והיו מתמלאים תולעים וריח עובש בכל הבית ,היתה צועקת עליי בקולי קולות וכשהייתי נועלת עצמי בחדר ולא מסכימה לצאת הייתה דופקת על הדלת כמעט שוברת ואומרת לי צאי כבר את מתנהגת כמו תינוקת בגלל דברים הללו לפעמים אני מרגישה מעין מועקה שאני בחברת נפגעי נפש שמתנהגים מוזר מדובר באנשים שקיבלו מכות חשמל בטיפולים פסיכיאטריים חלק מוזנחים ממש חלק מדברים שטויות אני לא רוצה לספר למדריכה שקצת קשה לי כדי שלא יתנו לי ציון נמוך בסטאז (לא מאוד קשה לי אלא לפעמים יש בי מועקה כזאת ומרגישה שנהיות לי דמעות בעינייןם) והמדריכות דווקא אמרו שהפרויקט שלי היתה הצלחה ומצאתי חן בעינהם מה עושים?

שלום אורטל, אני זוכרת את פנייתך הראשונה בנושא, וממליצה לך לקרוא בשנית את תשובתי אליך. כזכור, המלצתי לך להיעזר באנשי צוות אחרים אם את מרגישה מוצפת. כל אנשי הטיפול באים לעבודתם עם היסטוריה, עם קשיים ומועקות אישיות. כולנו בני אדם. הניסיון להסתיר מהמדריכים שלך פרטים כה חשובים מעברך הוא כמעט פשע כנגד עצמך. בהדרכה אנו אמורים להעלות את הקשיים שלנו, את המקום בו המחלה או הטירוף פוגשים אותנו 'בבטן הרכה'. אני חושבת שרק מתוך שיתוף אמיתי ואמיץ תוכלי להתמודד עם המשימות המקצועיות שלך, ולזכות בתמיכה והתייחסות ראוייה מצד המדריכים. אני משוכנעת שלבחירה המקצועית שעשית יש זיקה להיסטוריה הפרטית שלך, וללא עיבוד טוב של הדברים תמשיכי להיפגש עם זה שוב ושוב באופן מכאיב. חשבי על דרך מתאימה לעשות זאת, והתחילי לעבוד. לזה קוראים צמיחה והתפתחות. בהצלחה ליאת