בת שנתיים ו 3 חודשים שנעלבת כאשר זרים מעירים לה

בתי בת שנתיים ו 3 חודשים, ילדה שמחה, מאד תקשורתית ובהחלט ניתן לומר שאנו מגדלים אותה בנחת ושלווה. (בת יחידה נכון לכתיבת השאלה... ) היא נמצאת מגיל שנה וחצי במשפחתון בו 3 ילדים באוירה מאד ביתי ונעימה ועתידה לעבור כבר השבוע לגן ילדים בו 15 ילדים בקבוצה. (המעבר בשל לידה צפויה של מטפלת המשפחתון). כיוון שהיא ילדה מאד זהירה וכלל לא שובבה מעטות הפעמים שיש לנו, ההורים, צורך לאסור עליה בנחרצות איסורים שונים כגון נגיעה בחשמל או מצבים בהם היא שומעת "לא" מוחלט וחד משמעי. כמובן שאנחנו אוסרים עליה דברים , אך אלו הערות שמוצגות כמשפטי הסבר- לדוגמא " לא עושים.... כיוון ש...." זה לרוב מספיק. השאלה שלי מתיחסת לעובדה שכאשר מעירים לה אחרים (סבא/סבתא/ שכנים וכו') ואומרים לה לא לעשות משהו היא נעלבת עד עמקי נשמתה העדינה ומגיבה בבכי היסטרי שניתן להרגיעו רק בחיבוק ארוך של אחד ההורים. - כמובן שאם הערה שכזו היתה מגיעה מאחד מאיתנו ההורים התגובה היתה שונה, למרות שהיו גם מצבים שהערה שלנו בנוכחות סבא/סבתא גרמה לעלבון דומה. אנו מנסים לתמלל את רגשותיה במצבים אלו ולגרום לה לדבר ולומר מה היא מרגישה במקום לבכות ללא שליטה, אך במצבים אלו היא אילו "נאטמת" ולא שומעת אותנו. החשש הגדול שלי הוא שבגן החדש היא מן הסתם תחשף להערות שונות של המטפלות שיעוררו אצלה תגובה דומה והיא לא תמצא נחמה כיוון שאנחנו לא נהיה שם . בנוסף אציין שבכיה כל כך היסטרי שמביא אותה להקאה אם לא עוצרים אותו בזמן- דבר שאותי מאד מלחיץ. מצד אחד אני מרגישה שאין הרבה מה לעשות לגבי הגן ושאחרי פעמיים או שלוש היא פשוט תלמד להתמודד, אך מצד שני הייתי מעוניינת להתייעץ האם ניתן להקל עליה באיזו דרך וללמד אותה דרכים ברורות יותר להתמודד עם רגשות אלה שמציפים אותה. אודה מראש על תשובתכם,

שלום לך. לדעתי .הדבר הכי פשוט שאת יכולה לעשות כצעד ראשון , זה לדבר עם הגננות . ולספר להם את מה שספרת פה בפורום. אני בטוחה שתמצאי אוזן קשבת . עם הזמן .בתך תלמד" להשתחרר" מאותו דפוס התנהגותי .ככל שהיא תחשף לדגם ההתנהגותי המקובל במסגרות .היא גם תלמד להכיר תגובות אחרות של ילדים לכל מיני הערות וגערות מצד המחנכים. בקיצור .היא תלמד להתחספס....... לא נעים ...לא נורא!

שלום מישמיש, אכן, ילדה נבונה ורגישה, ונדמה לי שאפשר לזהות בכתיבתך שהיא ירשה עדינות נפש ורגישות לניואנסים מאמה... אם אני צודקת בהתרשמותי, אולי יקל עלייך להיזכר בזכרונות הילדות שלך, בהם יופיע מן הסתם גם ההכרח להתמודד עם אחרים שיש להם עמדות, וכוונות וסגנון שונים משלנו. זהו חלק משמעותי מהגדילה של כולנו. לצד זאת, בנושא ההקאות הייתי מתייעצת טלפונית עם הקו להורה של אוניברסיטת תל-אביב (חפשי בפורום או באמצעות מנוע חיפוש), זה פשוט נשמע לי חבל. בהצלחה, אורנה