שאלה

היי ליאת, אני בחורה בת 30 יוצאת עם חבר שלי שנתיים ואנחנו גרים ביחד, אני מרגישה שמנטלית אני צעירה יותר יש בתוכי המון פחדים שאני ממש לא יודעת איך לפתור אותם לפעמים אני מלאת ביטחון עצמי ותקופות אני ממש בתחתית ואני לא יודעת למה אני כל הזמן מפחדת שיקרו דברים רעים לאנשים שמסביבי ושאני לא יוכל לטפל בהם הפחד הזה ממש משתק אותי ולכן אני פוחדת ומפחדת להתקרב יותר מידי...ממה נראה לך אני סובלת? ומה אני יכולה לעשות בעיה שניה זה בקשר לחבר שלי אני מרגישה שהוא מתרחק ממני וכבר לא אוהב לבלות איתי כמו פעם לדוגמה כל השבוע לא עשינו כלום בשביל הזוגיות שלנו ואפילו עכשיו בסופ"ש הוא מעדיף להיות עם חברים שלו ואני נמצאת לבד...... זה לא קורה תמיד אבל השבוע הזה אני מרגישה ממש לבד, איך אני יכולה לדעת שהוא עדיין בעניין שלי כי החוסר בטחון שלי משתק אותי אני ממש לא יודעת מה לעשות...האם זה נורמאלי שהיום ערב יום שישי הוא נמצא עם חברים שלו ולא איתי? אני אשמח מאד אם תוכלי לעזור לי ולתת לי כמה טיפים, כי אני מרגישה ממש אובדת עצות תודה אלינור

שלום אלינור, דאגנות-יתר כלפי האנשים היקרים לנו יכולה להיות, בין השאר, סוג של תקשורת שאינו מתאפשר בדרך אחרת. מעניין לבדוק מהם יחסייך בפועל עם הדמויות המפעילות אצלך את הדאגנות. בכל מקרה, אם - כמו שאת אומרת - את משותקת מחרדה, כדאי לפנות להתייעצות, ולהקדיש לכך התבוננות ומחשבה. מערכת היחסים עם החבר שלך נשמעת באמת קצת מוזרה, אבל נראה לי שנכון יותר לשאול אותו (ולא אותי) אם הוא עדיין בעניין שלך. לפני שאת פותחת איתו את הדיון בנושא, אני מזמינה אותך לחשוב אם יש מידה של אחריות למצב גם אצלך. האם יש קשר בין שתי השאלות ששאלת אותי. כלומר, האם הילדותיות וחרדת היתר שלך קשורות איכשהו גם להתרחקות שלו. אני מאמינה שמוטב להגיע לשיחות מן הסוג הזה מוכנים ונכונים לקחת אחריות. הטיפ הכי מועיל שאני יכולה לתת לך מכאן, הוא לנסות ולזהות מה מפריע לך להתבגר. לטעמי, טיפול פסיכולוגי הוא אחת הדרכים הטובות למטרה זו. אשמח אם תעדכני אותנו ליאת

היי ליאת, ראשית תודה על התשובה שלך ושנית לגבי מה שכתבת קודם כל לגבי החרדה יש לי הרבה נקיפות מצפון לכל מי שמסביבי חברים,משפחה וכו' לדוגמא: אם אני מארגנת משהו וחלילה קרה משהו באותו יום אני לוקחת את זה ממש קשה ומאשינה את עצמי שאם לא הייתי מארגנת אז זה לא היה קורה.... ובגלל זה אני נהפכת לבנאדם פאסיבי.. אני נותנת לאנשים אחרים שיארגנו דברים... עכשיו לגבי חבר שלי יכול להיות שזה נכון מבחינת הפחדים שלי אני ממש לא יודעת איך לגשת אליו ניסיתי לדבר איתו מס' פעמים וזה לא ממש עזר.... אני מרגישה שאנחנו ביחד אבל בקושי מתקשרים? האם זה נורמאלי שאנחנו בבית ובקושי מנהלים שיחה והוא תקוע מול המחשב כל הזמן? האם אני מגזימה אני בהחלט משתדלת לתת לו את הספייס ולא להעלב אבל אני כבר ממש לא יודעת מה לעשות? איזה שאלות אני צריכה לשאול את עצמי כדי לדעת שהמערכת יחסים הזו צריכה דחיפה ונוכל להיות עוד ביחד הרבה זמן או האם אנחנו צריכים להפרד? איך יודעים? אשמח מאד אם תוכלי לעזור לי...... תודה שוב אלינור