איפה החברות?

שלום. לאחרונה גיליתי שאני לבד. לא, יש לי חבר, וזה מדהים אבל...חברות אין לי. בנות שאפשר לצלצל ולבקש עזרה בצביעת שיער, לקבל הצעה להסתובב בקניון, ללכת לסרט או סתם לספר איך עבר היום, להתלונן אם יש בעיות או לרכל על משהו. אין לי...ונראה לי שגם לא היה לי. עם אחת ש"יש" לי אני לא מצליחה לקבוע כמו שצריך, וזו אני ש"רודפת אחריה" ומנסה לראותה, למרות שהיא לא מתנגדת דווקה, אבל תמיד זה נכשל, הפגישות שלנו, השנייה רחוקה ויש קשר טלפוני בלבד, די דליל, ואחת שלא מעניין אותה כלום בחיים, שום תחביב, התעניינות. זה כל ה"אוצר" שיש לי. אז הכל נופל על חברי. הוא דווקה מקשיב, מתעניין, אבל זה לא זה...אי אפשר לדבר איתו על ה-כ-ל. יש דברים "רק של בנות", אתם יודעים... אני פשוט לא מעניינת אותם. עובדת איתם בכל מקום, אבל הן מתקשרות רק כדי להחליף איתי משמרת, לא יותר. אלה לא חברות בהחלט. אני מקנה בסתר בחברי שאומר שהחברים שלו באו והם הולכים לשתות בירה. יש לו אותם מבית הספר, צבא, כמו לכולם. אני לא למדתי כאן בתיכון, ומהצבא לא הוצאתי שום קשר עם אף בחורה... וזה לא שאני סגורה ושתקנית, להיפף. ידידותית, תקשורתית, מצחיקה, אוהבת לעזור, יודעת להקשיב, מוכנה לוותר אם צריך משהו. אבל אני לא מעניינת אותם, את הבנות. חבר יותר קל להשיג לי, מאשר אחת שאפשר להיות בכיף איתה. במה בדיוק הבעיה? בי? מה לעשות עם זה? החיים שלי זה עבודה וחבר. זהו... אני לא יכולה ככה! זה לא טבעי! תעזרו לי בבקשה להבין מה קורה פה, בבקשה...

אחת חמודה..... קראתי אותך ודי הזדהתי לגבי דעתך על בנות את די צודקת .לא משנה כמה טובה תהיי ונכונה לעזור תמיד. יחסן של הבנות אלייך לא ישתנה .מבחינתן את תמיד תהיי בהישג יד..וכשיזדקקו לך כבר ימצאו את דרכם אלייך.כנראה שצריך להשיב להם באותו מטבע -התעלמות . ובטח לא לחזר אחריהן .זה משיג את התוצאה ההפוכה.... אני יודעת שקל לתת עצות ..אף פעם לא ישמתי אותן על עצמי.. במקרה שלי .תמיד הייתי זו שמרימה טלפונים לשאול בשלומם ואף פעעם לא זכיתי לאותה תכיפות של התענינות. למרות שאני יודעת שאני כו חשובה להן.. לא יודעת .אולי זה ענין של מנטאליות. אם אינך צברית כפי שניתן להבין מדברייך מן הסתם הרגישות שלך לקשר שונה .משל אותן בנות. הייתי מציעה לך להשקיע פחות אנרגיות בענין .אם את מוכנה להשקיע בקשר .והם לא ,אז הבעיה היא שלהם, וגם ההפסד. מאחלת לך בכל זאת, למצא את הקשרים שאת כה מיחלת להם.

דבר ראשון את נשמעת מאוד חמודה,דבר שני חברות ובכלל קשרים אם אנשים אפשר למצוא בכל מקום:עבודה,לימודים,חוגים.יבוא יום ובאמת תכירי את החברה הכי טובה שלך את הנפש התאומה,לי אישית זה קרה בחו"ל. ולא כזה נורא אם תהיה לך חברה אחת באמת טובה,ממש כמו אחות. אז הבעיה היא ממש לא בך,ומי שלא שמה עליך אין סיבה שתשימי עליה. תהני מהחיים ותמיד תזכרי,שאפשר לדבר בפורומים ולהכיר גם כאן. אז מתוקה,החיים יפים,תהני לך,שלך אלונה

שלום אחת, את מתארת בבהירות וברגישות כיצד את מסוגלת לקיים קשר רגשי אינטימי, אך לא עם בנות גילך. אני מבינה את החסר - החסר באחוות אחיות, בשיחת בנות, בחמימות אכפתית וקרובה. משהו 'נתקע' שם בדרך, ואני חושבת שכדאי לברר מה. אני הייתי מתחילה לברר לעצמי את הדברים בחשיבה על הקשר עם אחיות ביולוגיות (אם יש לך). האם הקשר מאופיין בקרבה ובשיתוף, האם יש בו חוויה דומיננטית של קנאה ומאבק על מקום, ואולי מדובר בחוויה אחרת. משם הייתי עוברת אל הקשרים המוקדמים עם בנות-גילך הילדות - בגן וביבה"ס. כיצד זה הלך? וכך אפשר להתקדם בחקירה עצמית, ואף להיעזר בהתבוננות ובתובנות של אשת מקצוע. בהצלחה, אורנה