אורנה הטובה והחכמה....

דיוק מכאיב... אבל אני לא ישנה, אני מנסה להניח את הראש על הכרית אבל היא כאילו לא שם ,לא מחזיקה את הראש....אני מנסה להדוף את הדחף המוכר להפסיק הכל, לוותר ולהיעלם.לא לחיות.זה כמו יצור שנטפל אליי .דביק.אני מקלפת אותו מעליי במקום אחד והוא נדבק במקום אחר.לא מרפה. ואין לי כח לעוד סיבוב כזה. ואני מרגישה שאין תרופה בשבילי.לחור השחור הזה.לרצון הזה שלעולם לא אוכל לספקו.להרגיע.למלא.

ויק ערב טוב, אם ברצונך להמשיך את הדיון עם אורנה, הגיבי בעץ המקורי, ואני בטוחה שאורנה תראה ותגיב. ובינתיים, אשלח לך מכאן בכל הכוח חמימות ועידוד, שיוכלו - אולי - לאפוף ולעטוף אותך כך ששום דבר רע לא תצליח לדבוק בך עוד. החזיקי מעמד ליאת

תודה.התעטפתי בחמימות שהצעת.