שורדת

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

28/06/2007 | 11:06 | מאת: ?

שלום,בדרך נס,פלא ואולי טפשות שרדתי את הלילה הארוך והקשה הזה!בתקווה ליום בו מעט יותר שפיות בכדי להתכונן על המלחמה של הלילה הבא. שיהיה לכולכם יום טוב,שקט ורגוע ובעיקר שפוי!

28/06/2007 | 15:34 | מאת: מיקה

שלום לך "?". אל תתיאשי יקירה. יכול מאוווווווד להיות שבעוד מספר שנים זה יעבור וכשתסתכלי אחורה תצחקי על הימים האלה. חבל לאבד הכל ברגע. הרי מה כבר יכול להיות? העולם לא התפוצץ. ואין שום דבר חדש. את בוודאי תוהה לעצמך מה העיוורת הזאת מבינה הרי היא לא חוותה כלום. נכון. אולי לא חוויתי הרבה. אבל חוויתי מספיק כדי לאמר לך שגם אני יודעת מהו הצד האפל של החיים. אולי זה ישמע לך מוזר או פטתי אבל התרופה הטובה ביותר שיש נגד המצב הזה זה לשמוע כיוון אחר בחיים. שונה מהמציאות שהכרת עד עכשיו. זה מה שקרה לי בעצם. ניסיתי הרבה דברי בכדי שזה יעלם ושום דבר לא עזר (או שעזר למעט זמן וחזר). הדבר היחיד שבאמת עזר לי זה ללכת לשיעורי תורה. אלמונית יקרה את לא יודעת איזה יופי. (ואני באה מבית חילוני לגמרי), ואני לא חושבת שזה קשור לקטע הדתי או משהו כזה-זה פשוט בקטע של לראותמציאות אחרת בהצלחה לך.... ויום מקסים!

28/06/2007 | 16:10 | מאת: ?

אני דווקא כן באה מבית מסורתי,ואולי באמת האמונה לפעמים מחזקת וגורמת לראות דברים באור אחר.אלא שישנם דברים שאי אפשר לראות באור אחר אלא אם זו אשליה!השנים שעוברות לא גורמות לי לצחוק על מה שהיה ההפך הוא הנכון בכול יום חודש או שנה אני מוצאת את עצמי מתמודדת גם עם העבר גם אם ההשלכות שלו וגם עם המבט לעתיד שאני כ"כ לא רוצה בו!מכעיס אותי שאני כל הזמן נלחמת בעצמיכי אני יודעת טוב מאוד מה אני רוצה בלי שום ספק או חרטה ומולי עומד הפחד הזה להרוס את הקרובים לי שכך או כך עוברים תקופה קשה. ועם כל זאת אני בדילמה רצינית כי אני לא רוצה לחיות יותר כל יום שאני מצליחה להעבי ולשרוד הוא עינוי עבורי נראה לי שמספיק הקרבתי את עצמי למען אחרים בלב שלם אומנם וזו הפעם היחידה שאני רוצה משהו למען עצמי ולא ממש אין לי מה להפסיד.מעולם לא התחברתי לחיים האלה מעולם לא הרגשתי שייכת!ו...תודה לך על מילות העידוד

28/06/2007 | 22:03 | מאת: רחל

מיקה, אני מסכימה שצריך לזכור שגם הדברים הרעים חולפים ויש ימים טובים יותר. אבל גם במבט לאחור על הקריסה שהייתה לי במשך שנתיים , שנתיים זועתיות מבחינתי גם מהמקום הטוב שאני היום בו אני עדין רואה את שנים אלה כשנים איומות ואני לא יכולה להסכים עם משפטים כמו "יכול מאוווווווד להיות שבעוד מספר שנים זה יעבור וכשתסתכלי אחורה תצחקי על הימים האלה." מה שכן אני בטוחה שאפשר לצאת מהמצבים האלה ולחיות טוב מאוד לאחר מכן למרות שנמצאים במצב המגעיל והמדפרס הזה לא רואים מוצא והכל נראה שחור גם העתיד.

28/06/2007 | 22:03 | מאת: רחל

מיקה, אני מסכימה שצריך לזכור שגם הדברים הרעים חולפים ויש ימים טובים יותר. אבל גם במבט לאחור על הקריסה שהייתה לי במשך שנתיים , שנתיים זועתיות מבחינתי גם מהמקום הטוב שאני היום בו אני עדין רואה את שנים אלה כשנים איומות ואני לא יכולה להסכים עם משפטים כמו "יכול מאוווווווד להיות שבעוד מספר שנים זה יעבור וכשתסתכלי אחורה תצחקי על הימים האלה." מה שכן אני בטוחה שאפשר לצאת מהמצבים האלה ולחיות טוב מאוד לאחר מכן למרות שנמצאים במצב המגעיל והמדפרס הזה לא רואים מוצא והכל נראה שחור גם העתיד.

29/06/2007 | 00:09 | מאת: ליאת מנדלבאום

שוב שלום לך, יופי ששרדת את הלילה, וגם את היום והערב שאחריו. את מייחסת זאת לנס, פלא, או אולי טפשות, ואני אומרת שלא כל כך חשוב איך זה קרה, אלא שזה פשוט קרה. המחשבות שלנו מגדירות עבורנו את המציאות, ובמידה רבה, ההסבר שתתני הוא גם זה שי?בנה עבורך את ההתנהלות גם להבא. אם זה היה נס או פלא, יתכן שתעדיפי להמתין גם בעתיד לניסים ונפלאות. אם זו הייתה טפשות, יתכן שאפשר ללמוד להשתפר, ולמצוא דרכים נעימות יותר להעביר את הלילה. יכולים להיות, כמובן, הסברים אחרים. אני מוכנה להודות בכל זאת בקיומם של ניסים הקטנים, המפגישים בני אדם כאובים באישון לילה עם נשמות טובות שמוכנות להושיט יד, כתף או מילה טובה. אז תודה גם לכן, מיקה ורחל. מקווה שלכולנו יהיה לילה שקט ליאת

29/06/2007 | 00:43 | מאת: ?

שלום ליאת,במצב הנתון אין הרבה סיכוי שלילותיי יהפכו לשלווה ומנוחחה אמיתית,אלא אם זה לתמיד.נכנסתי למעגל קסמים שאין ממנו דרך חזרה או פתח מילוט והמחשבות על המוות הקרוב עד כדי אובססיה לא מניחות ולמען האמת אני גם לא ממש רוצה שיעלמו כי אני כל הזמן מרגישה שעכשיו זה הזמן למרות הכל.אני מסתובבת בתחושה של התפוצות וכנראה שעד שלא יגיע הבום הזה לא אמצא מנוחה!!!

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית