ברחתי

היי ליאת, אחרי פגישה קשה "בחרתי" להתמודד עם הדברים על ידי בריחה. לקחתי הפסקה של חודשיים (חודש שלי ועוד חודש חופש של המטפלת) . זו פעם ראשונה שקורה לי דבר כזה אחרי שלוש שנים של טיפול, במהלכם אף פעם לא ביטלתי פגישה ולא אחרתי. אני מבינה למה לקחתי את ההפסקה, התובנות שם ההבנה כמה אני משחזרת דברים וכמה לא נכונה לי ההפסקה גם שם ובכל זאת אני לא מצליחה להביא את עצמי לבצע את הדבר הנכון. אז בעצם אני שואלת, איך לעזאזל אני מצליחה להתעלות מעל האוטומט ומניחה לתובנות להנחות אותי. מאז אותה פגישה אני מעורערת לגמרי, מרוב חוסר איזון אני מוצאת את עצמי כל הזמן נופלת ונתקעת בדברים (הגוף שלי כבר מלא פצעים), אני מתה לראות את המטפלת ובכל זאת פשוט לא יכולה..

דנה שלום, ליאת תענה מחר ואם תרצי את מוזמנת לפנות גם אליה. בינתיים אשמח להתייחס לדברייך. יש לכאורה משהו לא הגיוני בדברייך. את יודעת מה הדבר הנכון לך ובכל זאת לא מצליחה לעשותו למרות כל התובנות. בעצם את מספרת כאן על החלקים הלא מודעים שחזקים יותר, שמקשים עלייך לחזור למרות שמבחינה הגיונית, מודעת את מבינה למה לא לחזור ולמה זה כן חשוב לך. נשמע לי אם כך שיש חלק בך שהוא עדיין לא מודע. איך מתגברים על זה? זו שאלה טובה אבל אני מניח שבהדרגה תוכלי לאפשר לחלקים המודעים, לתובנות שלך לאפשר לך לפחות לחזור לטיפול ולנסות לעבד שם את מה שקרה באותה פגישה. גם את מה שלא מעובד עברוך עדיין. דרור