ייאוש קיומי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
מתקשה להשלים עם קץ החלומות רק בת 42 אבל מרגישה שהכל כבר נגמר - עוד לפני שבכלל התחיל לא מצליחה למצוא בן זוג, החברות מתמעטות, וגם בעבודה שורדת רק כי אין משהו אחר. כולם מרגישים פטרונות כי יש להם משפחה ורק אני "פליטה" של החיים. נמאס לי לשמוע על האושר המשפחתי של כולם, נמאס לי לחייך בביישנות כמסתירה סוד נורא, לא רוצה להרגיש אשמה, רוצה להרגיש שווה וראויה כמו כולם אבל זה לא קורה...כשאת שמנה, שונה וזקנה החיים לא ממש מחייכים אלייך. מרגישה כמו מוצר שאין לו עוד ביקוש ויש להסירו מהמדף
ברוכה הבאה למועדון,מישהי שמאוד מזדהה אבל את יודעת מה אומרים צרת רבים נחמת...
שלום לך, את כותבת כאן דברים קשים על המצב שלך כיום, תחושה שאין טעם ושאת מסתירה סוד גדול. אבל מהו הסוד? אני לא בטוח שאת יודעת מהו. אני גם לא בטוח שהתחושה שאת נחותה מאחרים ונשארת מאחורי כולם חדשה לך. אני לא אומר שאין דברים קשים עמם את מתמודדת, אלא שיש מה לעשות איתם. בין אם זה ללמוד איך להתמודד עם התגובות טוב יותר, או להבין איך לשנות דברים מהותיים בחיים שלך. זה לא קל ודורש מאמץך אבל אני לא מסכים עם האמירה שפג תוקפך. מקווה שתחשבי על זה, דרור
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
