לליאת

היי ליאת,שוב תודה!לא היה בי האומץ לעשות זאת בעצמי,לפחות לא בפעם הראשונה(אם את מבינה?). אין לי הרבה צורך,ציפיה,או אשליה.זה בעיקר הצורך העז להוציא ולו מעט על מנת לא "להתפוצץ"!קשה לי לעבור את התקופה הכ"כ קשה ומתישה הזו לבד ועדיין להשאר שפויה. זה נמשך כבר יותר מידי זמן וכול יום שעובר זה מחמיר.מרגישה שמאבדת שליטה ושהירידה במדרגות הסולם ממש מהירה,רוצה לעצור כאן לפני שיהיה מאוחר!כי בכול יום שעובר ואיתו ההחמרה,כך גוברות המחשבות ומשתלטות עליי ואני כבר רואה את קצה המנהרה,רק שבמנהרה הזו אין אור ואני מרגישה כ"כ קרובה.(אני כותבת זאת כי אני יודעת שבזמן אמת לא יהיה בי האומץ לעשות זאת. תודה (דנה?)

שלום דנה, אני ערה למצוקה, ומבינה את הקושי. מקווה שהבהלה שלך תסייע קצת בבלימת ההתדרדרות. שמחה ששיתפת דרך כאן במה שהצלחת. להתראות ליאת

זה לא בהלה,זה רק עניין של צורך!