ובכל זאת משהו..

הי ליאת, התכוונתי לא לכתוב, אבל אז ברגע האחרון... ננסה.. את ודאי כבר עייפה מאוד, אז אני מחכה בלי בעיות לשעות נוחות יותר. ליאת, קצת אין לי חשק לשתף את הגברת שלי יותר, את יודעת? לא לתמיד, רק לבנתיים..חשבתי אולי לקחת פסק זמן ולשוב כשיסתיים המצב בבית עם אמא. אני נורא זקוקה לחום ממנה, כבר כמה זמן, וגם אמרתי לה, אבל היא נותרת אנליטית מאוד. היא לא כל כך מתחברת לכל מה שקורה לי, אני חושבת. ואולי זה בגללי ואני לא מצליחה לחבר אותה. אמרתי שאני נורא רוצה להרגיש בנוכחותה, לנוח מכל ה'להיות חזקה', או מכל הלהסתיר/לעדכן, שמעייפים כמעט באותה מידה. אבל היא כנראה לא מצליחה להרגיש איתי. היא בוחרת להתייחס לכל המצב כאל בסך הכל דוגמא נוספת לנושאים המדוברים בינינו. עוד חוט ברשת המילים שהיא טווה סביבי במרץ..ואני זקוקה כל כך לשקט, או למבט חם, או למשהו שפחות רץ קדימה. היא מצליחה להסביר לי למה זה מצב מורכב בשבילי, אבל לא להיות שם איתי. אלה רק מילים, כך אני מרגישה. היא מתייחסת לכל המצב כאילו הוא כבר מאחוריי. דורשת ממני, בשאלות שלה, להתבונן ממרחק על כל הסיטואציה, לקשור אותה למצבים אחרים.. איך היא לא מבינה שעוד אין לי את המרחק הזה להתבונן ממנו..(אמרתי לה) שזה קצת מוקדם לי (ואולי קר מצידה) לשוב ולהסיט אותי מהפחדים והדאגות לצדדים האנליטיים, שנארגים יפה בשמיכת הטלאים שלי שהיא טווה.. כאילו לא רוצה להניח בצד לרגע את המסרגות ופשוט לעטוף אותי בשמיכה הזו, במה שיש בה כרגע, גם אם היא לא מלאה עדיין. זה מפתיע אותי להישאר לבד דווקא במצב הזה. מפתיע ומכאיב ומאכזב.. ואני עייפה מלנסות לומר לה, כי כל שיחה על זה שבה ולוקחת למחוזות האנליטיים.. קשה לי לדמיין את עצמי מגיעה במיוחד מבית ההורים, מבית-החולים (אמא מתאשפזת מחר) ומקשיבה שוב לניתוח שלה, שלא נותן מקום מיוחד למצב החדש.. שלא מתייחס לפחדים, רק מחבר הכל לעיסה המדוברת שלנו מלפני.. זה רק יכאיב ויאכזב יותר. ואין מה לעשות, אני הרי לא יכולה להכריח אותה להתחבר אליי.. אז אולי מוטב לשוב רק כשאצליח להיות שוב אנליטית.. זה נשמע לי מופרך לגמרי, הרי תמיד אני האנליטית... טוב. אני יודעת.. אין לזה תשובה, התשובה היא בינינו..ובכל זאת רציתי קצת לזרוק מילים על נייר.. יהיה בסדר, אני מקווה (תחזיקי לכולנו אצבעות?) לילה טוב (הפעם באמת) לילך.

מאוד רגשו אותי המלים שלך.. הכתיבה שלך מאוד יפה ומתארת כל כך יפה את מה שעובר עלייך מולה. הדימוי של השמיכה מרגש, במיוחד הכמיהה שלך שהיא תעטוף אותך בה. מותר גם לי להחזיק אצבעות?? דנה

לילך יקרה, לפני הכל, אני רוצה לשלוח לך ולאמא הרבה כוח לעבור את מה שצריך, ולהתפלל שזה יהיה הכי מהר שאפשר, הכי פחות מכאיב, ובעיקר שיוחזרו לה הבריאות הטובה והשקט הנפשי. אני מאד מסכימה איתך. גם אני מאמינה שלא תמיד יש לנו את הלוקסוס להמריא אל עמדת המתבונן-המנתח. גם המטפל האנליטי חייב להישאר קרוב לחווייה, אחרת פשוט נשמט לו הפרטנר. ובכל זאת, אני מאמינה שאם הייתה שומעת ממך את הדברים כמו שאמרת אותם לנו, משהו בה היה עוצר להקשיב ולתקן. לפני שאת הולכת ממנה, נסי שוב. בבקשה. לא הייתי רוצה לחשוב שאת לגמרי לבד בימים כאלה. ספרי לנו בהמשך השבוע איך את. מבטיחה לקרוא גם מרחוק. שלך ליאת

לילך שלי, שולחת לך חיבוק וכוחות גם מכאן... איתך הכי שאפשר, גם כשרחוקה נועם

נועם!! גם ממרחק? גם כאן?.. ואוו..את צ'ופר אמיתי :-) חיבוק בחזרה! לילך.

לילכו'ש קטנטנה, לא יוצא לי להגיע לכאן הרבה לאחרונה. איכשהו, הזמן שלי מלא כמעט לגמרי... אבל בין כל הסוגיות, המהמורות, ושאר החוויות שאני צולחת בת?ו?וך הגדוש של חיי, אני נזכרת בך מעת לעת ותוהה מה קורה איתך, איך את מרגישה, והאם יש לך תמיכה, ומקווה בכל ליבי שאת לא לבד. אני מניחה שאני לא באמת יכולה להבין את מה שאת עוברת כרגע. אני מרגישה הרבה כאב וחוסר אונים במה שכתבת, שמשולבים בתסכול ואכזבה מהגברת.... אני באמת מקווה שתצליחי להעביר לה את מה שאת מרגישה ושהעניינים יסתדרו ביניכן, שהיא תצליח להשתמש בשמיכה שהיא טווה לך בצורה שמתאימה לך, ולעטוף את כל החלקים שמרגישים אצלך בודדים וחשופים בקור. אם הייתי יכולה, הייתי עוטפת אותך בעצמי בשמיכה הזאת, משתדלת שתכסה כמה שיותר, גם את האצבעות ברגליים. ממשיכה לקרוא אותך כאן ולחשוב עלייך, גם אם לא תמיד מספיקה להגיב, מקשיבה לך בלי מילים, שלך, א.

א. שלי, כנראה שהפכתי באופן רשמי לקטנטנה :-)) גם אני חושבת עלייך פה ושם, תוהה איך מתקדם הזמן במונחים שלך לאחרונה.. אני מקווה שבתוך הגודש הזה שאת מתארת את מצליחה גם להרים ראש ולהנות מהדברים הקטנים.. אפילו אם זה רק פרפר צהוב, או גלידה טובה.. (חשוב להנות מהדברים הקטנים, א.) הניתוח של אמא שלי עבר בשלום... היא ממש גיבורה! (באמת!) אמנם כואב עדיין, ומלא צינורות ותשישות, אבל היא כבר מחייכת ומדברת.. גיבורה אמיתית, אמא שלי! עוד צפויה דרך, אבל אני קצת מרגישה הקלה של אחרי.. לפחות היום.. לגבי הגברת קשה לי לומר מה יקרה. אין לי חשק לראות אותה השבוע. אני דווקא מסתדרת לבד. תודה שהגחת, למרות העומס והעיסוקים.. חיבוק של קטנטנים :-) לילך.