גיל ההתבגרות

נראה לי שנכנסתי לגיל ההתבגרות. קצת מאוחר, כן כן, אני יודעת... הפסיכולוגית אמרה לי את זה לפני שבועיים, אבל לא האמנתי לה עד שהקשבתי לעצמי באחת השיחות שהיתה לי השבוע עם דמות סמכות יקרה ואהובה. אני לא בטוחה שגיל 22 זה הזמן המתאים להתחיל את גיל ההתבגרות. זה נראה לי מאוד מורכב מכל הבחינות. הפסיכולוגית שלי אמרה שזה משמח, אבל אותי זה טיפל'ה מדאיג. אנשים לא ממש אמורים לקבל את זה עכשיו. יש לזה לגיטימציה בגיל 15, 16, אבל עכשיו? אני סטודנטית, לא תלמידת תיכון... השבוע סיכמנו את הסימסטר שהיה בפסיכולוגיה התפתחותית. הוא אמר שגיל ההתבגרות מאופיין בעליה בדחפים (על דחף לתוקפנות כבר דיברנו?..) וירידה משמעותית בסף התסכול (נראה לי שאצלי הוא שואף ל-0 כרגע). חוץ מזה הוא אמר שמתבגרים צריכים גבולות. אני כל כך כל כך צריכה גבולות עכשיו. אף פעם לא שמו לי גבולות. אף אחד. רשת תמיד עשתה כל מה שרצתה, במובן מסויים. השבוע מישהי אמרה לי "זו לא החלטה שלך. אני החלטתי וזהו". וואי וואי מה שעשיתי לה מזה... בעטתי הכי רחוק שאפשר וגם שאלתי "מי את בכלל שתגידי לי מה לעשות??" והלכתי. מתבגרת או לא מתבגרת...? :-) בשנייה הזו קלטתי שאני מדברת בדיוק כמו נערה בגיל ההתבגרות. לשמחתי היא לא ניבהלה ממני יותר מיידי והתקשרה אחר כך לשאול מה שלומי. אבל... מה עושים עם זה עכשיו? אולי אני צריכה אישור מהפסיכולוגית שאני בגיל ההתבגרות ואז אדביק אותו על הגב. שכולם ידעו. רשת מתבגרת

רשת מתבגרת יקרה. אח, כמה אני אוהבת מתבגרים ומתבגרות. כמה קסם יש בגיל הזה. כמה אני אוהבת אותם עומדים מולי, מתנצחים, מצחצחים את המוח שלהם על המוח שלי, מנסים, בודקים, כועסים,מתרחקים ומרחיקים, בועטים, החלטיים ומבולבלים, יודעים הכל, בטוחים.... ובעיקר - זקוקים. כמה כיף לעמוד מולם, ולאפשר להם לעשות את העבודה מול מישהו משמעותי, שהם אוהבים ומעריכים. כל כך חשוב שיש שם מישהו, להתבגר מולו. אני חושבת שגיל 22 הוא עדיין גיל מתאים. אפילו בספרות של היום. את לא רוצה לדעת באיזה גיל אני אפשרתי לעצמי להיכנס לגיל ההתבגרות. רק בגלל שכשזה התאים לגיל הכרונולוגי לא היה מול מי.... בא לי להגיד לך, שלא תמהרי. שתהיי שם כמה ועד מתי שתצטרכי. שתמצי אותו עד תום. אוהבת את רשת מתבגרת הדר

שלום לרשת המתבגרת, ולהדר כמובן, גיל ההתבגרות, בעיקר כשמשקיפים עליו מבחוץ, נראה גיל קסום, של צחצוח, השחזה, הברקה ושכלול. מבפנים זה כנראה הרבה פחות שמח. האסוציאציה שלי נדדה אל טקסי החניכה בתרבויות הפראיות, כשהנערים המבועתים מזנקים מעל להבות, נופלים מגבהים, הורגים בופלו (או השד יודע מה) מול תופי טם-טם ומחול אקסטטי של כל בני השבט הנרגשים. כנראה שאין דרך אחרת לצלוח את הואדי התלול הזה, הנפער לרגליך, המפריד בין ילדותך לבגרותך, אלא אם אתה אמיץ דייך, נחוש, ומוקף באנשים מבוגרים שקצת בועטים בישבנך, ומנגד, מושיטים אליך ידיים מזמינות מעברה האחר של התהום. לא נותר לנו, רשת יקרה, אלא להתבונן בך מן הצד, לנוע לקול תופי הטם-טם המודרניים, ולהמתין בסבלנות לתום הטקס, אז נוכל למשוך על פנייך את הפסים המעידים שאת אחת מאיתנו. בוגרת. מוכנה לקרבות האמיתיים של החיים. ליאת